סנט מרקס: שלושה בלוקים של בלגן קסום
בלי גורדי שחקים, בלי רשתות, בלי תיירות יתר – שכונת איסט וילג' שומרת על נשמה עצמאית, רוח מרדנית ומנה גדושה של חיים שכונתיים. אם יש רחוב אחד שמזקק את הדנ"א של השכונה – זה St. Marks Place. בין חנויות וינטג', גרפיטי, מוזיקה חיה ומרתפים שעדיין מהדהדים מהצלילים של פעם, הרחוב הזה הוא אייקון. לא סתם ג'יי-זי נתן לו שורה ב-Empire State of Mind. ביום הוא מוזיאון חי, בלילה – מופע פרינג' ספונטני. יש בו בלגן, ויש בו קסם. וזה בדיוק העניין.
טומפקינס סקוור פארק: סרטים תחת כיפת השמים
אי ירוק בלב העיר, שמשתרע בין השדרות A ל-B וברחובות 7 עד 10. יש כאן הכל – ממדשאות, מגרשי כדורסל וסקייטפארק ועד גינות כלבים, שולחנות שחמט ואפילו הקרנות סרטים תחת כיפת השמיים. אבל זה לא רק פארק – זה דגל. ב-1988 נערכה כאן הפגנה סוערת נגד עוצר לילי שהוטל על חסרי הבית. מאז, הפארק הפך למוקד של קהילתיות, אקטיביזם – ונץ בשם טוני הוקי, שמקפץ בין הענפים.
בייגל, אספרסו ושוקולד חריף: הבקרים של האיסט וילג'
שכונת האיסט וילג' מתעוררת לאט – אבל בטוב. Ninth Street Espresso מגיש קפה כמו שצריך להיות. הקירות מתחלפים בתערוכות צילום שכונתיות, והקבועים כבר מזמן הפכו למשפחה. שני צעדים משם – Tompkins Square Bagels, שהוא לא עוד דוכן אלא שיר אהבה לשכונה. עשרות טעמים של גבינות שמנת, תוספות הזויות כמו בייקון קריספי או שוקולד חריף, ובייגלים טריים שיכולים לגרום גם למקטרגי הגלוטן לשכוח מהכל.
Café Mogador ו-Westville: טעמים ישראליים במרקם שכונתי
האיסט וילג' אוהבת את המטבח הישראלי – וזה מורגש. Café Mogador המיתולוגית פועלת כאן משנות ה-80 ומגישה טעמים ממרוקו, תל-אביב ומנהטן בצלחת אחת. רבקה אורלין, שפתחה את המקום, הביאה איתה שקשוקה, חומוס וטאג'ין – ויצרה מוסד מקומי. ב-Westville תמצאו גרסה מודרנית יותר: ירקות עונתיים, דגים, סלטים ותחושת "אוכל ביתי" בתוך מסעדה ניו-יורקית. שניהם אהובים, לא ראוותניים – בדיוק כמו השכונה.
Green Oasis: גן עדן באמצע העיר
באיסט וילג' נמצא הריכוז הגבוה ביותר של גינות קהילתיות בעיר. כל אחת מהן נראית כמו סוד קטן עם שער, שעות פתיחה וספסלים מוצלים. אלו לא גינות של עירייה – אלא של תושבים שנאבקו על כל חלקת ירוק מול דחפורים. הכי מיוחדת: Green Oasis, גן קהילתי על פני חמישה מגרשים נטושים שהפך לאואזיס עם עצים, דגים, מתקנים אמנותיים ואפילו אזור הופעות קטן. רוגע באמצע הרעש – בזכות מי שלא ויתרו.
