אריאל היה העוזר שלי בנבחרת ישראל לפני הרבה שנים, ומאז אנחנו ביחסים טובים. אפילו ביקרתי באחד מהאימונים לאחרונה. הוא הגיע לנבחרת יחד עם שני השחקנים המרכזיים שהיו שותפים לזכייה של נבחרת העתודה באליפות אירופה, דני אבדיה וים מדר, וזה היה אחד השיקולים לבחירה בו – יחד עם השקט שלו.
אריאל הכין את עצמו טוב לאליפות הזאת. יש לי טיפ אחד לתת לו: יש לנו נבחרת טובה, אבל כשמגיעים ליורובאסקט לא רק היכולת והכישרון קובעים, צריך לדעת להתמודד עם ניצחונות והפסדים. בתקופה שלי לא חזרנו לקרקע בשני מקרים אחרי ניצחונות גדולים ושילמנו על זה. אם מתחילים טוב, אסור להישאר בעננים. אסור להיות שחצנים, אסור לזלזל באף יריבה. צריך להגיע כל יום מחדש עם כל הרצינות וההערכה, ובעיקר עם ההבנה ששום דבר לא בא בקלות.
בנבחרת אתה מייצג את המדינה, שזה תמיד הכי חשוב, אבל היום פי שניים. תמיד היינו לפני מלחמה או מבצע, אבל הפעם הסיפור ארוך יותר. המדינה רק מחכה לניצחונות, וגם היריבים ודאי מגיעים עם מוטיבציה. לא אוהבים אותנו.
הצטבר אצלנו שנתון טוב של שחקנים יותר ותיקים עם צעירים. יש פה הזדמנות גדולה להגיע להישג. אני לא אומר שהולכים לקחת מדליה – אבל מאמין שנעלה משלב הבתים, ואז זה כבר תלוי באיזו יריבה נקבל בהצלבה. אני קודם כל מסתכל על המשחק הראשון מול איסלנד, לא צריך לקפוץ יותר מדי קדימה.
אני באמת מאחל הצלחה לנבחרת ישראל - היא זורמת לי בדם.
