לבטח כולכם מכירים את המעשייה על אדם הנופל ממגדל של 50 קומות וכשנשאל ליד קומה 20 מה שלומו, עונה: עד כה הכל בסדר גמור. הנה שאלה המטרידה את הכלכלנים הישראלים: האם המעשייה הנ"ל מתארת נכונה את מצבו של המשק אחרי כמעט שנתיים של מלחמה רב-חזיתית – צניחה חופשית מודחקת אל ההתרסקות בלתי נמנעת – או שאלו רק נבואות שחורות שמקורן בהתנגדות פוליטית-רעיונית לממשלת נתניהו?
התשובות לא מובנות מאליהן. לו ביקשתי ערב ראש השנה תשפ"ד מכלכלני ישראל הבכירים לחזות מה צפוי למשק אם חלילה יקרה כאן מה שקרה בפועל – הרציחות, החטיפות, המלחמות, הקורבנות – תחזיתם הייתה חד-משמעיות: אסון כלכלי מוחלט.
1 צפייה בגלריה
(משפחה ישראלית ממוצעת כבר הפסידה הכנסה של 80 אלף שקל לשנה, ותמשיך להפסיד | צילום: אביגיל עוזי)
אבל למרות מימוש מרבית תרחישי האימה, תשובתו של הישראלי מן השורה ל"מה שלומך" היא כמו במעשייה העצובה הנ"ל, תודה, עד כה בסדר גמור, חוץ מהדיכאון והחרדה. אבטלה? אין. אינפלציה? נבלמת. דירות? מוזלות. שקל? חזק. חיסכון? גדל מהר, תודה לבורסה. מסים? עדיין נסבלים. אירופה? עדיין פתוחה. אמריקה? איתנו. הייטק? מבוקש בעולם. גירעונות בתקציב? לא יותר עמוקים מצרפת, בלגיה, ארה"ב ועוד מדינות מפותחות. יחס חוב/תוצר? נמוך מהצרפתי, האיטלקי, הבריטי או האמריקאי. המגזר העסקי? הרווחיות של רובו בשיא. השכר הריאלי? נשמר. הנה אם כן ההוכחה לטענה שכוחו המציאותי של המשק במותניו, הוא עמיד וחסון וסופן של נבואות שחורות להתנפץ.
לא בדיוק. חלק נכבד מעלויות המלחמה מומן באמצעות נטילת חובות (הממשלה הנפיקה ושיווקה איגרות חוב נוספות בארץ ובחו"ל ב-300 מיליארד שקל נטו), שאותם יצטרך לפרוע הדור הבא של ישראלים, ילדינו ונכדינו, על חשבון רמת חיים שוטפת. על החובות הנוספים משולמת כבר עכשיו ריבית יקרה, החונקת את התקציב ולא משאירה מקום להשקעות חיוניות בתשתיות ובשירותים החברתיים. המשק הפסיק לצמוח – בחצי שנה אחרונה אפילו התכווץ – כך שההכנסה הריאלית לנפש כיום נמוכה ב-8% ממה שיכלה להיות אלמלא המלחמות.
משפחה ישראלית ממוצעת כבר הפסידה הכנסה של 80 אלף שקל לשנה, ותמשיך להפסיד בשנים הקרובות. חברות ישראליות מדווחות על קשיי יצוא גוברים, ובמאזן סחר חוץ נפתח בור משמעותי. עברנו ממדינה עם אינפלציה הכי איטית ב-OECD להכי מואצת. הבורסה הגואה נראית יותר ויותר כבועה פיננסית. העולם התרבותי, ההשכלתי והתקשורתי נגדנו, עמדה גורפת המשפיעה על המעמד של ישראל בכל התחומים, כולל הכלכלי. "ישראל הפכה למותג שלילי", אומר הכלכלן פרופ' מנואל טרכטנברג. מאזן ההגירה נטו מהארץ: 60 אלף עוזבים את המדינה בשנה. מכה.
בורחים כמו מאש
אלו סימנים ברורים של סערה מתקרבת. עוצמת הנזקים שלה תלויה בהחלטה מדינית-פוליטית, המוסווית כצבאית כביכול: האם לסיים את המלחמה ולהגיע להסדרה בינלאומית על עתיד הרצועה או לכבוש את המטרופולין של העיר העזה ולהנהיג בשטח ממשל צבאי ישראלי. כדי לממן את הכיבוש והשליטה יהיה הכרח להזניק את תקציב הביטחון לשיעור ממוצע של 9% מהתוצר, 190 מיליארד שקל לשנה. יהיה הכרח להעלות מסים ב-20 מיליארד שקל בשנה לפחות ולקצץ בשירותים חברתיים וכלכליים כדי ששיעור הגירעון התקציבי בתוצר המקומי לא יחצה את המשוכה המסוכנת מאוד של 10%. התוצר לנפש יקפא – במקרה הטוב – ולא יהיה מנוס מנפילה ברמת החיים, בצריכה הפרטית, בשכר ובהשקעות עסקיות. הן כבר נסוגות.
מומחה לדיני כיבוש אומר: כשישראל תוכרז כבעלת הבית ברצועת עזה, כל עלויות הקיום של תושביה ייפלו על כתפיה. האספקה השוטפת של מזון, תרופות, לבוש, מים, חשמל, קורת גג זמנית וחינוך בסיסי ל-2.2 מיליון עזתים תעלה 130 מיליון שקל ביום. כן, ביום. לא סוף הסיפור: הבנק העולמי העריך בינואר את השקעה הנדרשת בשיקום עזה מהריסותיה ב-55 מיליארד דולר, ובעקבות הכיבוש עלולה ההשקעה לטפס ל-80 מיליארד דולר. גם הסכום הפנטסטי הזה יכביד על הכיס של הציבור הישראלי.
לתרחישים החשוכים יש להוסיף השלכות של סנקציות כלכליות שיטיל "בוודאות" על ישראל האיחוד האירופי, לנוכח כיבוש עזה וההשתלטות ההרסנית רבת-הקורבנות עליה (והסיפוח המתוכנן של חלקים מיהודה ושומרון). לפי חישובים ממשלתיים שלא מתפרסמים, גם עיצומים "ממוקדים ומוגבלים" יחתכו 2% מההכנסה הלאומית השנתית. "אירוע שלילי מאז'ורי", מזהירים באוצר.
למרות זאת, ראש הממשלה ושר האוצר בורחים מדיון על התוצאות הכלכליות של מבצע הכיבוש, תוך התעלמות גסה מחוק תקציב המדינה. "זהו מחיר הביטחון הלאומי", הם טוענים, "ועדיף לשלמו כעת, כשאנחנו עדיין חזקים". ומה אם המחיר האנושי, המוסרי והכלכלי של הכיבוש והסיפוח לא מתקבל על הדעת, ועלותו גבוהה לאין שיעור מהתועלת? לצה"ל הרי יודע שהעיר עזה כבר הרוסה ב-85% וחמאס כגוף טרור לוחם כבר לא קיים. אז "מה יש לכבוש שם?", תוהה אישיות ביטחונית-כלכלית בכירה. "אבל ביבי ובצלאל", היא מוסיפה, "לא רוצים ולא מוכנים לערוך את החשבון האמיתי". לא מוכנים ואנחנו נשלם.
עלילות רגב באמריקה
שרת התחבורה מירי רגב נמלטה לאמריקה בשיא משבר תחבורת הרכבות. ההימלטות מכעיסה, אבל יכולה להועיל אם השרה תקשיב לניתוחים של אנשי מקצוע זרים בתחום ותפנים את דבריהם. ואלו, קרוב לוודאי, יהיו התובנות שלהם:
ראשית, שתחבורה ציבורית – רכבות ואוטובוסים – כשמה כן היא ולכן נכון להשאיר אותה בבעלות ציבורית, לא פרטית. הפרטה של חברות רכבות ואוטובוסים נכשלה בכל מדינה שבה נוסתה.
שנית, כדי שהתחבורה ברכבות הנוסעים תפחית את העומס בכבישים הכרחי לסבסד אותה בשיעורים גבוהים, ולפרוס במימון ממשלתי מלא רשת מסילות ברזל סופר-מהירות של 250 קמ"ש ומעלה על פני המדינה. בלי עיכובים, ובהסתמך על טכנולוגיות חדישות. ואצלנו? באפריל 2023 אושר (רטרואקטיבית) הסכם בין-משרדי להשקעה של 46 מיליארד שקל בארבע שנים בפיתוח רכבות מתקדמות, אך בקצב הנוכחי יגיעו רוב התוכניות להשלמה רק בשלהי העשור הבא. כיבוש עזה קודם.
שלישית, אין בנמצא מערך רכבות נוסעים שאינו יונק תקציבים גדולים מהמדינה, אפילו לא בארה"ב, כפי שתגלה, יש לקוות, השרה רגב. רכבת ישראל לא יוצאת דופן: הסובסידיה השוטפת להסעת נוסעים הסתכמה אשתקד בשלושה מיליארד שקל וחזויה לגדול לארבעה מיליארד בשנים הבאות.
רביעית, ההצלחה של הרכבת התחתית והרכבת הקלה בהפחתת עומסים בכבישים תלויה קריטית בבחירת תוואי נכון לקווים. תוואי שגוי המסתמך על סקרים שנעשו בעבר הרחוק מביא למיעוט משתמשים, לבעיות תחזוקה ולשבר באמון הציבור. כך קרה עם רוב קווי המטרו בלוס-אנג'לס, עם הרכבת הקלה בעמק הסיליקון ועם מאות קווי מטרו חדשים בהודו. תוואי הקו האדום של הרכבת הקלה בת"א, להבדיל מירושלים, שיקף העדפות נוסעים בשנות ה-90 של המאה הקודמת; מאז ההעדפות השתנו, התוואי נשאר.
תובנה חמישית: ניסוי שנעשה בעבר במספר קטן של מדינות בארה"ב למיזם "הנתיב המהיר", שבו מושקעים בארץ מיליארדים על גבי מיליארדים – בניית חניוני ענק מחוץ לערים והסעות חינם של החונים באוטובוסים לריכוזי תעסוקה – לא סיפק את הסחורה. עלותו כבדה והשפעתו על צמצום הגודש זניחה אם לא הפוכה.
עוד תובנה: הנהגת אגרת גודש בעיר הגדולה, כפי שהונהגה בהצלחה לא מזמן בניו-יורק, מותנית בקיום מערך מסועף של הרכבת התחתית והרכבות הקלות ובהעברת כל ההכנסות מהאגרה לידי רשות תחבורה מקומית-עירונית ולא לתקציב המדינה. הכל בניגוד למתוכנן אצלנו.
אם השרה רגב תשוב מסיורה באמריקה מצוידת בתובנות אלו ודומיהן, ותתחיל ליישמן בארץ, עלות הסיור שלה תהיה מוצדקת. אם לא, סתם ביזבזנו כסף על עוד סיור מיניסטריאלי מיותר. כסף ציבורי שכה חסר פה.
