"כשהכרישים הגדולים מגיעים, הם אוכלים את הדגים הקטנים" - זה מה שאמר לא פעם ג'ורדי קרויף כשהסביר מדוע מכבי ת"א, שהוא היה המנהל המקצועי והמאמן שלה, לא מצליחה לשמור אצלה את הכוכבים ונאלצת למכור אותם לחו"ל. רק בקיץ האחרון הצטרפו למעגל הכרישים אפילו קבוצות כמו אלקמאר וניו-אינגלנד רבולושן, שנעצו שיניים באלופה הישראלית ואכלו לה את ווסלי פטאצ'י ודור תורג'מן. בשנים קודמות אלה היו הכוכב האדום בלגרד עם מילסון, באיירן מינכן (דניאל פרץ), רד בול זלצבורג (אוסקר גלוך) ואפילו גוואנגז'ו R&F (ערן זהבי). תארו לכם איפה מכבי ת"א הייתה היום עם השחקנים האלה. והיא לא לבד, גם מכבי חיפה איבדה לא מעט שחקנים לכרישים מעבר לים.
מכבי ת"א ומכבי חיפה הן אולי כרישים בכדורגל הישראלי, אבל בעולם הן בסך הכל דגים. דגים גדולים, אבל עדיין דגים. למזלן יש באקווריום המקומי דגים קטנים יותר - סרדינים, אם תרצו - שאפשר ליהנות מהבשר שלהם. להפועל חיפה יש אולי כריש בלוגו, אבל מבחינת סטטוס היא סרדין - ומכבי ת"א שתתה לה בקיץ האחרון את יואב ג'ראפי, נועם בן-הרוש ואיתמר נוי. עסקה מוצלחת בשביל האלופה, טובה גם בשביל יואב כץ, שעשה צעד וחצי בכיוון הלא-נכון מבחינת המועדון שלו.
אלא שלא הכל רגוע בעולם המים של הכדורגל הישראלי, ויש דגים שמתנפלים על הטרף שלהם בפראות. קחו למשל את הפועל ר"ג של העונה שעברה. עד המחזור ה-22 היא עוד ניצבה בפסגת הליגה הלאומית, כשהיא מקדימה את הפועל ת"א והפועל פ"ת, אבל חלון ההעברות של ינואר ריסק אותה. הדגים הגדולים התחילו לשחות במעגלים מסביב לשחקנים הצעירים והמפתיעים שלה, וסובבו להם את הראש. מור בוסקילה, אדר רטנר, מור סימנטוב ועמרי שמיר חוזרו במרץ ואיבדו את הפוקוס. הם אמנם נשארו בר"ג עד לסיום העונה, אבל הקבוצה צנחה במורד הטבלה והפסיקה להיות גורם רלוונטי במאבק הצמרת.
הפועל ת"א, שהפכה בחסות אדמונד ספרא לכריש ישראלי, הייתה האגרסיבית מכולן כשניהלה מו"מ עם שחקנים מקבוצה שמתחרה איתם על העלייה. רטנר נפצע פתאום ומיעט לשחק בהמשך, ובוסקילה חיכה בסבלנות עד הקיץ כדי לסכם בוולפסון מתוך מחשבה שאין לו חוזה תקף בר"ג - אלא שהבורר חשב אחרת. בקיצור, גם בעולם האכזר שבו כרישים אוכלים את הדגים, שאוכלים את הסרדינים, צריך שיהיה סטייל - ואת זה גם הכסף של ספרא לא יכול לקנות.
