אבא, אבא שלי. אני לא מאמין שאני אמור להספיד אותך. אף אחד לא מכין בן לרגע שהוא יצטרך להספיד את אבא שלו.
אני כותב את המילים, אבל רוצה להפסיק לכתוב. אני לא בטוח מדוע בחרתי לדבר. האם היית אוהב את זה שאני מדבר מול כולם?
אבא, אני רוצה עוד טלפון אחד. עוד טלפון אחד שתתקשר ותשאל אותי "מי זה" ואני אענה לך: הבן הכי קטן שלך.
היית האבא הכי טוב בעולם הזה, משהו מיוחד. היית הבן אדם הצנוע, הבן אדם שכובש כל חדר ללא מילים, עם כריזמה שפשוט נשפכת ממך. הבן אדם שמספיקות לו שתי שניות כדי להבין, ושתיים כדי לנצח.
תמיד כשהייתי שואל אותך מדוע אתה לא נכנס לישיבות הארוכות בעבודה, היית עונה לי: "בשביל מה להיכנס לחדר לשלוש שעות כדי לדון במשהו שכבר החלטתי?"
תמיד היית בא אחרי ששמו אותי בבית הספר, היית לוקח אותי ואומר שהאקדמיה לא נותנת כלום ושאני צריך לבוא איתך לשדה דב ללמוד תעופה, כי אני צריך ניסיון. הייתי בן שמונה. ועדיין, כל יום מחדש היית מכריח אותי לברוח מבית הספר, אבל הכי חשוב – לא לספר לאמא.
אבא היה השילוב: האיש הגדול שהגיע לכל בעשר אצבעות, אבל בו-זמנית האבא המשוגע, שביום העצמאות בא עם מטף כיבוי אש להשפריץ על ילדים שהשפריצו עליי ספריי שלג. הבן אדם שאמר למורה שלי שאם היא תיקח לי את הטלפון כעונש, הוא יתקשר למשטרה לדווח על גניבה.
בשנים האחרונות התמודדת עם בעיות בריאותיות, ועדיין הייתה נקודת אור בחייך – עומר שלי. בכל פעם שנכנסה אליך לחדר, לא משנה מה היה מצבך, פשוט העלית חיוך מאוזן לאוזן.
אבא, אני מצטער שלא עמדתי בזה ולא עשיתי הכל על מנת שתספיק להיות בחתונה שלנו. אני מצטער, אני יודע עד כמה רצית שאתחתן. אז אני מבטיח לך שזה יקרה ואתה תהיה איתי שם.
אני רוצה לומר משהו אחרון שיותיר אתכם עם חיוך, ולא עם בכי ודמעות: אבא זכה בדבר הכי חשוב בחיים האלה – אהבה.
אבא, אתה זכית בלוטו בכל יום מחדש. זכית במשהו שאין לאף אחד היום. זכית באישה גדולה מהחיים האלה, גדולה מכולנו, חיה בעולם שאף אחד מאיתנו לא מכיר.
אני מתאר לעצמי שכולם כאן כבר יודעים זאת, אבל אבא זכה באישה שמזיזה הרים, דוחפת גבעות, לא מרפה לרגע, לא מוותרת, ללא פשרות.
אמא, אני יודע שזה הספד לאבא, אבל הדבר היחיד שהיה חשוב לאבא בחיים שלו – זו את. אז אני אכבד אותו ואדבר עלייך רגע. אי-אפשר לספור את כמות הפעמים שהרופאים ויתרו על אבא, ואז המבט הזה שלך – המבט שפשוט יודע שכל מה שאבא צריך, זו את.
כמות הפעמים שהרמת אותו על הרגליים כנגד כל הסיכויים, פעם אחר פעם כשכולם ויתרו.
ימים לא קלים לפנינו, אבל אני מקווה שתצליחי לראות את עצמך כפי שכל אדם כאן מסתכל עלייך. אני מקווה שאת יודעת בתוך תוכך שאבא הלך מהעולם כשהוא מאוהב, מאושר, כשהוא יודע שהוא זכה בך.
אבא, אני מבטיח שאני אעשה את הדבר היחיד שהיית מבקש ממני לעשות. אני אשמור על אמא כל רגע בחיים שלי ואדאג לה כמו שאתה היית דואג לה. תנוח על משכבך בשלום, הבן הכי קטן שלך, יריב מוזס בורוביץ'.
