אם כדורגל היה תחרות שבה המטרה העיקרית היא "לגלות אופי", אז הפועל ת"א הייתה עכשיו במקום הראשון בטבלה, מקדימה במעט אופי את האופי שגילתה עד כה הפועל באר-שבע. אחרי הכל, באר-שבע אמנם חזרה עוד במחצית הראשונה בנתניה מפיגור 2:0 ליתרון 2:3, אבל היא לא נדרשה לפירור אופי כדי לפרק את טבריה. זה היה כדורגל חסר אופי לחלוטין. הפועל ת"א, להבדיל, הייתה צריכה "אופי" בשביל לחזור מפיגור מול קריית-שמונה וכדי להשוות בתוספת הזמן מול ריינה בעשרה שחקנים. אחרי שני מחזורים, יש לה 100 אחוז אופי. אם תמשיך כך, תידרש לגלות אופי גם מול בית"ר ירושלים.
"אופי" זו הדרך המקוצרת לומר שהצלחת ברגע האחרון לעשות משהו שכבר נדמה היה שלא תצליח. התנאי הראשון הדרוש כדי לגלות אופי, הוא לגלות קודם כמה שפחות כדורגל. "אופי" היא לא תכונה "כדורגלנית", למעשה היא כמעט סותרת אותה, שכן מדובר במחמאה שניתנת למי שבשום פנים ואופן אי-אפשר לחלוק לו את המחמאה הגדולה ביותר, והיא שפשוט שיחקת מצוין. הפועל ת"א עדיין לא שם, אולי עוד תהיה. כרגע, היא בו-זמנית מעוררת דאגה כשם שהיא נס – ארבע נקודות זה מה שהיא שווה, בטח בהתחשב באופן שבו התפתחו משחקיה, אבל זו בדיוק הבעיה - שזה מה שהיא שווה. יש לה שלושה זרים מגמגמים, שניים שזהותם עוד לא ידועה, וסגל ישראלי לא מספיק עמוק לכפר על כך. היא ראויה לסבלנות, אבל עוד יותר מכך – שהסבלנות תהיה ראויה לה. האופן שבו תתנהל הפועל עד לסגירת החלון יקבע האם תתמודד העונה על תואר מלכת האופי, או יותר מכך.
