כָּל הַחַיִּים, גַּם עַכְשָׁו, הַפֶּרַח
הָרִאשׁוֹן נִפְקַח
הַצְּמָחִים מְגַלִּים שֶׁהָרְמָשִׂים
הֵם בְּנֵי שִׂיחָה
הָאֲנָשִׁים
עוֹלִים מִן הַיָּם
יוֹרְדִים מֵהָעֵצִים
וּמְמַהֲרִים
לֶאֱחֹז בַּחֶרֶב
מְמַעֲטִים לָשׁוּב
לָשֶׁבֶת תַּחַת הָעֵץ
למצמיחים אותנו
בּוֹאוּ וְנִצֹּק מַיִם
עַל יְדֵי
הַחַקְלָאִים
שֶׁמַּחְזִיקִים אוֹתָנוּ כָּאן
בְּגוּפיֵנוּ הָעֲשׂוּיִים
מִיְּרָקוֹת קְצוּצִים וּפֵרוֹת קַיִץ
מִבֵּיצִים שֶׁשָּׁבַרְנוּ לַחֲבִיתָה
וְחָלָב שֶׁהוֹסַפְנוּ לְקָפֶה
וְיוֹתֵר מִכָּךְ
מֻרְכָּבִים
מֵאוֹר, מֵעָפָר, מֵאוֹתָם הַמַּיִם
בּוֹאוּ וְנִצֹּק
נוֹקִיר אוֹתָם
*
בְּמִדְרוֹן הָהָר מִסְתַּמֵּן
שִׁפּוּעַ הָעֶרֶב
וְקָצֶה שֶׁל צִמְחִיָּה שֶׁמְּסַפֶּרֶת עַל
מַיִם גְּבוֹהִים וְלַחוּת נִסְתֶּרֶת
שֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת בֵּינְתַיִם לְעַצְמָהּ
וּמִתְבַּהֵר שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת
אֶת קוֹנְכִיַּת הָהָר כֻּלּוֹ
כְּמִקְשָׁה פִּלְאִית מְרִיר הָרַכִּיכָה
שֶׁל נִשְׁמַת הַמָּקוֹם
הַכַּבִּירָה, הַמְּגֻשֶּׁמֶת
הָעֲדִינָה
סערה פנימית מציפה אותי | מיכאל בן זאב
סְעָרָה פְּנִימִית מְצִיפָה אוֹתִי
כְּמוֹ חִיּוּךְ חוֹלֶה
אֲנִי מִתְפַּתֵּל בְּמַחֲלָצוֹתַי וְרוֹצֶה לָצֵאת – פְּרָצִים
גּוֹרְרִים אוֹתִי כְּמוֹ בְּחַרְצֻבּוֹת רְטוּבוֹת
גּוּפִי עֲלֵי עָפָר נִגְרָר בְּעוֹד מַבְלִיחַ מִמֶּנִּי
הַדָּם
.כִּי אָדָם מוּזָר אֲנִי;
אָנוּם וְאַתִּיז
עָרוּם וְאַשְׁחִיז
עָגוּם אַתִּיר
עָלוּם אָשִׁיר
– פֶּסֶל ע, כִּי אָדָם מוּזָר אֲנִי, לִּיז לְשֵׁם הַתֹּהוּ
גֶּשֶׁם יוֹרֵד אֶת חֲלַל הָעוֹלָם
אֳנִיַּת עֹנִי שָׁטָה שָׁם
.אֳנִיָּה בְּקַדְרוּת
חֲלוּדָה פְּנִימִית מִי יִתֵּן כִּי יִשְׁטֹף הַגֶּשֶׁם
חֲלוּ'דָה פְּנִימִית מִי יִתֵּן כִּי הַגֶּשֶׁם יִשְׁטֹף
הַבָּא לָעוֹלָם לֹא בִּכְדִי, הַבָּא לָעוֹלָם עִם סִבָּה
לְעוֹרֵר...
כְּסָאוּנְדּ עָצְמָתִי וְקוֹדֵר.
מיכאל וייס, שפירסם בשם מיכאל בן זאב, הלך לעולמו בטרם עת בגיל 37. השיר, על הריווח והפיסוק במקור, לקוח מתוך גיליון 'הבה להבא' שיוקדש לזכרו
