השחקנית ליסה אדלשטיין סיפרה לא מזמן, שגם תמונה תמימה באינסטגרם של חלה מעשה ידיה גוררת התנפלות של טרולים אנטישמים. לכן היא גם הופתעה כשהוזמנה לדבב דמות ראשית בסדרת אנימציה על משפחה יהודית-אמריקאית: היא הניחה שזה לא זמן טוב להשקיע בסיפור יהודי.
אבל האלגוריתם של נטפליקס אמר משהו אחר: בשנה שעברה הימרו בתאגיד הסטרימינג על רבי חתיך ושפע קריקטורות יהודיות ב׳רק לא זה׳, ויצא להיט; ולפני יותר מעשור הם הימרו על רפאל בוב-וקסברג האלמוני, שהחזיר לה יצירת מופת בדמות ׳בוג׳ק הורסמן׳, כך שנראה הגיוני לתת לו ליצור סדרה על משפחה יהודית. אמנם המחיר הוא אוקיינוס של גועל אנטישמי בטוויטר, אבל לא חובה לשחות בו והתוצאה בהחלט שווה את זה.
׳אז בקיצור׳ מתמקדת במשפחת שווּפר: הילדים שירה, אבי ויושי וההורים. זה לא מקרי שהשחקניות והשחקנים שלוהקו למלאכת דיבוב המשפחה (בהם אדלשטיין הנ"ל) הם יהודים, שמבינים היטב מה יוצא להם מהפה. כל פרק קופץ בין תקופות זמן, כך שאנחנו מכירים את הדמויות כילדים, כצעירים, כהורים, כאנשים גם כשהיה להם שיער שופע וגם כשהקרחת שלהם מתפשטת כמו האנטישמיות בבריכת הרעל של אילון מאסק.
זו סדרה מאוד מצחיקה, אבל המלנכוליה מתגנבת בלי שנרגיש. וכשמגיע הפרק האחרון - והוא כה מרגש - מתברר מה עשה בוב-וקסברג: הוא הפך משפחה יהודית-אמריקאית זניחה לפוסטר של מה אמריקה יכולה להיות: להראות שאפשר להשתייך לשבט ואפשר לשמור על אינדיבידואליזם, אפשר להאמין באדיקות ואפשר לא להאמין בכלל, אפשר להתחתן עם מישהי מדת אחרת ולגדל את הבת המשותפת להיות גם זה וגם זה. ״אם היטלר היה רואה אותך הוא לא היה בודק עד כמה את יהודייה מבחינה הלכתית״, אומר אבי לבתו בת ה-12 שאינה נחשבת יהודייה אבל רוצה בת-מצווה, ״הוא היה זורק אותך איתנו לתנורים״.
בסיפור של השווּפרים יש הורים פרוגרסיביים, ילד אחד שהיהדות האורתודוקסית הצילה אותו, ילד אחר שלגמרי הפנה גב ליהדות, ילדה לסבית שמתחתנת עם אישה שחורה שהתגיירה, ושום דבר מזה לא מרגיש כמו סימון וי מעייף אלא כמו יהדות בריאה וכמו חברה בריאה, שני דברים שכמעט ולא קיימים היום, מה שגורם גם לסדרה מלאה בהומור להיות עצובה מאוד.
