אם יש מיומנות שוויליאם שייקספיר שלט בה יותר מכולם, הרי זאת היכולת לרקוח נוסחאות עלילתיות שמחזיקות מאות שנים. למשל אהבה אסורה בין עולמות מנוגדים, כמו רומיאו ויוליה, שחזרה באלף ואחת ורסיות על כל סוגי המסכים והבמות. גם 'סיפור הפרברים', שנוצר בהשראה מובהקת של הנאהבים הטרגיים מוורונה, הפך בתורו למחזמר מהמצליחים בהיסטוריה שזוכה לעיבודים בלי סוף: העוצמה הדרמטית בסיפור של טוני ומריה על רקע מלחמת כנופיות בניו-יורק של פעם, בלי ספייסי לאטה עם 400 תחליפי חלב, ממשיכה לתת עבודה תכף 70 שנה.
בישראל, למשל, חלף פחות מעשור מאז הגרסה של הקאמרי, וכעת גם תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר מסתער עליה. אלדר גוהר גרוסמן הופקד על ההפקה החדשה, המסקרנת והעשירה, שתעלה בתחילת נובמבר עם יותר מ-30 שחקנים ושחקניות, רקדנים ורקדניות וגם תזמורת חיה. לתפקיד הראשי לוהק רביב כנר (שני משמאל בתמונה), בהופעת הבכורה שלו בתיאטרון, ולצידו פיגורות כמו מגי אזרזר, הראל ליסמן, לינוי כהן ודור הררי.
קשה להתחרות בקלאסיקות של גאונים כמו סטיבן סונדהיים ולאונרד ברנשטיין, אבל אולי צריך גם לשאול: בית ליסין בשנים האחרונות הוא גם חממה למחזות זמר ישראליים מקוריים ומצליחים, ואם יש משהו שלא חסר כאן אלה מתחים ושסעים שעלולים להכשיל כל אהבה. אין חסך גם ביצירות ישראליות שמבוססות על אותו עיקרון, מ'קזבלן' ועד 'סברי מרנן'. השלב הבא ברור: מגיע גם לישראל לקבל מחזמר מקורי על אהבה שורפת ובלתי אפשרית, שמתרחש כאן ועכשיו.
