באופן טבעי, תשומת הלב בלחימה מתכווננת לטייסים, לאנשי היחידות המיוחדות. לדני אבדיה (איזו בגרות!! אילו יכולות!!), להבלחות הווירטואוזיות של ים מדר, ליעילות המכנית של רומן סורקין. רק שאת הניצחונות בקרבות הללו אתה משיג עם השריונאים, עם הנינג'ות מהרובאים.
בר טימור הרג את הקו האחורי של הצרפתים במחצית השנייה, וגם אתמול מול בלגיה נתן עבודה. גיא פלטין הוא קרצייה במובן הכי חיובי של המילה, אחד שמוציא לך את החשק לחיות. גם איתן בורג עשה את שלו במשחק נגד צרפת, עם אנרגיות של סוללה חדשה. ויש עוד שלושה-ארבעה שחקנים על הספסל.
את כל המחלקה הזו מוביל תומר גינת, שחקן במצב צבירה של פועל אפור עם כתר מלוכה שתמיד מצליח לעשות את הדבר הכי נכון ותמיד בסמטה הכי חשוכה על הפרקט. זה לא עניין שצריך להפתיע אף אחד בנבחרת שהמנהל והלב הפועם שלה הוא מוטי דניאל. וזה לא ממש מפריע כשלשלושת הטייסים של הנבחרת יש אגו של אחרון החי"רניקים.
בסופו של דבר, הטורניר הזה יכול לנוע בין סולידי שנגע בתחתית של מה שמצופה מהנבחרת לבין טורניר יוצא דופן, והמדד הזה יהיה תלוי בדיוק ברווח שבין שני המעמדות הללו. וזה יהיה תלוי בשחקן אחד, יובל זוסמן. כן, הוא שחקן חמישייה, אבל הוא פועל שחור שעדיין חושב שהוא טייס. כשיחזור לקרקע, הוא יכול לעשות את ההבדל עבור הנבחרת.
ודבר אחרון: רואי השחורות הפסימיים מיהרו לשים את כל הדברים בפרופורציות. כולה בלגיה, ועוד בלי כל השחקנים המובילים שלה, ועוד מתחו אותנו ברבע האחרון. כדאי להזכיר: ישראל מופיעה לטורניר הזה בלי שני שחקנים שנבחרו בסיבוב הראשון של דראפט ה-NBA בחודש יוני האחרון. איתם, מדובר בנבחרת מהטופ של היורובאסקט.
