הלב מתמלא בגאווה. צלחנו את השלב הראשון ועלינו לשמינית הגמר אחרי עשור שבו לא עלינו משלב הבתים.
אנשים צריכים להבין שבטורניר כזה, בו כמעט בכל יום יש משחק, כל משחק הוא מוקש. צריך לבוא ממוקדים ולנצח גם משחקים כאלה כמו מול בלגיה, במיוחד אחרי השיא שהיה בניצחון על נבחרת צרפת.
מה שיפה בנבחרת הוא שאנחנו רואים את דני אבדיה יציב בכל משחק, ואת הצוות המסייע שלו מתעלה. תומר גינת, הקפטן שלנו, בפעולות חכמות, במשחק שני מצוין באליפות; רומן סורקין בעוד משחק טוב; בר טימור עם השלשה הגדולה שנתנה לנו הרבה אוויר בסוף. כשנראה היה שהבלגים יכולים לחזור ולנצח, הוא הגיע עם הרבה ניסיון וזה מה שסגר את המשחק.
באליפויות אירופה שום משחק לא סגור, גם כשאתה מוביל בבטחה. צריך להישאר חדים ומפוקסים כדי לגמור משחק בטורניר אינטנסיבי כזה, שבו כל נבחרת רוצה להוכיח את עצמה. אם יש משהו ללמוד מהמשחק מול בלגיה הוא שדבר כזה יכול לקרות בכל משחק, ובסופו של דבר אנחנו צריכים להישאר מרוכזים לאורך 40 דקות.
הנבחרת שלנו מרגשת, ומוכיחה פעם אחר פעם שהיא יכולה לעשות דברים גדולים בטורניר הזה. יש לנו את הכישרון, את החיבור ואת האנרגיה הנכונה. כולם מדברים על מתאזרחים, על כך שהנבחרת צריכה מתאזרח כזה או מתאזרח אחר. ברמה האישית אני שמח שיש לנו שחקנים ישראלים מצוינים שמובילים אותנו ועוד ימשיכו לעשות דברים יפים באליפות הזאת.
המשחק מחר מול סלובניה יקבע באיזה מקום תסיים הנבחרת בבית הזה, וככל שתסיים גבוה יותר היא תוכל לקבל יריבה "נוחה" יותר בשמינית הגמר. כמו שראינו, הבית המקביל חזק מאוד, כך שמיקום גבוה הוא משימה חשובה. הנבחרת צריכה להמשיך את המומנטום משני המשחקים האחרונים.
