1. דילגו מעל המוקש. השאגה של ים מדר לקראת סיום המשחק אתמול סימלה את כל הלחץ שהשתחרר עבור הכחולים-לבנים. הציפיות מהחבורה של אריאל בית הלחמי היו גבוהות עוד לפני משחק הפתיחה של שלב הבתים באליפות אירופה, אבל ככל שהמחזורים התקדמו, בעיקר אחרי הניצחון על נבחרת צרפת החזקה, הן אפילו עלו יותר. עם כל הלחץ הזה הם הגיעו למשחק מול אחת מנמושות הטורניר, נבחרת בלגיה. משחק שבא עם תמרור: זהירות: מוקש! מה שאמור להיות ניצחון קליל, שם על השחקנים משקולות על הרגליים ולמרות שכבר עלו ליתרון שיא של 21 נקודות, הם כמעט הסתבכו בסיום. הבלגים צימקו את ההפרש, התקרבו ברבע המכריע, אבל הנבחרת של בית הלחמי ידעה להתעשת, לשים את הלב והפוקוס ברגע הנכון ולנצח 89:92. המטרה הראשונה הושגה: לעלות לשמינית גמר היורובאסקט לראשונה מאז 2015. עם מאזן 1:3, מחזור אחד לסיום שלב הבתים, הבטיחה ישראל את אחד מארבעת המקומות הראשונים. עכשיו הפנים למשחק מחר מול נבחרת סלובניה ולוקה דונצ׳יץ׳.
2. המנהיג. "אני מכוון הכי גבוה שיש, גם אם אנחנו באים כאנדרדוג. תקרת הזכוכית נשברת בכל פעם, אני רוצה להמשיך לשבור אותה״, אמר דני אבדיה בסיום. אם לפני אליפות אירופה למישהו היה ספק מיהו מנהיג הנבחרת, אז דני הסיר אותו מהר מאוד. ממשחק למשחק אפשר לראות איך הביטחון שלו מטפס (וזה לא שהבחור סבל מביטחון נמוך), איך הוא מדלג בין לקיחת המושכות והכדור אליו לבין פירגון לחבריו ברגעים שהם חמים. בארבעת המשחקים בטורניר הוא רשם ממוצעים של 22 נקודות, 7.3 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים ו-2 חטיפות. אתמול הוא גם הפך לישראלי הראשון מאז עודד קטש (1997) שקולע בארבעה משחקי יורובאסקט ברציפות 20 נקודות ומעלה.
3. קרינגטון מתאושש. אחת מנקודות החולשה של הנבחרת היא היכולת שהציג עד עכשיו המתאזרח, קאדין קרינגטון. כשהגארד נבחר למתאזרח של נבחרת ישראל הוא היה בפורמה ונראה כמו חיזוק משמעותי, אבל מאז עברו הרבה מים בנהר וגם כל מיני עניינים אישיים של השחקן עצמו. פתאום הביטחון מעט יורד, הזריקות לא נכנסות. אחרי המשחק הראשון מול איסלנד קרינגטון חטף לא מעט ביקורות, ואז נראה היה שהבעיה המנטלית מתעצמת וזה השפיע במשחקים הבאים. אבל אתמול משהו הצליח להשתחרר, קרינגטון הצליח לצלוף 3 שלשות ואפשר היה ממש לראות איך הלחץ שלו יורד, פתאום הוא נראה משוחרר וטבעי. נתון חיובי לקראת המשחקים הבאים.
4. שלושת הטנורים. הציפיות ממדר, תומר גינת ורומן סורקין היו גבוהות במיוחד, גם בתור שחקני חמישייה וגם בתור הכוכבים המשמעותיים של הנבחרת. אחרי ארבעה משחקים אפשר להכריז שהם מצליחים לעמוד בציפיות. מדר, שסוחב פציעה בברכו מהעונה החולפת, יורד בכל סיום משחק כשהוא מתקשה להזיז את הרגל. כאבים? עומס? ברגע שהשופט שורק לפתיחה הוא שם את הכל בצד ומסתער. שאר השחקנים שרואים איך הוא מתמודד עם הסיטואציה, שואבים ממנו אנרגיות, מחויבות והשראה. לצדו, מי שמקבל את תואר השחקן המחויב ביותר הוא הקפטן, תומר גינת. לפני המשחק מול צרפת הוא אמר לחבריו ״יש לי תחושה שאנחנו מנצחים״. בהתחלה הם הסתכלו עליו בהלם, אבל בהמשך סיפרו שככל שהמשחק התקדם, המשפט הזה שלו נתן להם דרייב ותחושה שזה אפשרי. סורקין הוא לא הטיפוס שסוחף אחריו במילים והצהרות, אבל על הפרקט הוא מביא מנהיגות שקטה וביטחון שמדביקים גם את האחרים.
5. הלחץ של זוסמן. לקראת שני המשחקים הבאים - סלובניה והיריבה בשמינית - יש שחקן אחד שצריך להעלות את הרמה שלו באליפות, יובל זוסמן. הוא אמנם מקבל פרגון על ההגנה שלו ועל מה שאוהבים להגדיר "דברים שלא רואים בסטטיסטיקה", אבל יכולת הקליעה של זוסמן טעונת שיפור. הוא עומד על ממוצעים של 3 נקודות ו-2 ריבאונדים. למרות הניצחונות, נראה שככל שהמשחקים מתקדמים, הביטחון שלו יורד עוד יותר, והוא נסגר יותר, גם מקצועית וגם תקשורתית כשהוא ממעט להתראיין. בניגוד לשאר השחקנים שמתייצבים לראיונות מדי יום, זוסמן מעדיף לצמצם נוכחות תקשורתית וגם אם כבר מצליחים לשאול אותו שאלה או שתיים, הוא עונה בלקוניות, מה שאולי מעיד על הלחץ הגדול בו הוא נמצא.
