כַּפּוֹת יָדֵינוּ נִמְתָּחוֹת, הֵן יְרֻקּוֹת,
אֲנַחְנוּ זוֹחֲלִים אֲנַחְנוּ לְטָאוֹת
עֲנָק עַל גַּב הַהֲרִיסוֹת, לָשׁוֹן לוֹקֶקֶת
אֲבָנִים, חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת, נִבְרֵאנוּ
רִאשׁוֹנוֹת.
זָנָב מַכֶּה בְּעַמּוּדֵי חַשְׁמַל,
אִישׁוֹנֵנוּ מֻגְדָּלִים עֵינֵינוּ אֲדֻמּוֹת,
בִּטְנֵנוּ מִשְׁתַּפְשֶׁפֶת בִּזְחִילָה עַל גַּב
הַהֲרִיסוֹת, וְזֶה לֹא בִּלְתִּי נָעִים,
אֲנַחְנוּ זוֹחֲלִים וּבְלִי לִבְרֹר אֲנַחְנוּ
לוֹעֲסִים
אֶת הָאֲבָנִים הַזְּעִירוֹת וְהַסְּלָעִים
הַמְּסֻתָּתִים,
אֶת עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ שֶׁהָיוּ
פַּעַם בָּתִּים,
הַהֲרִיסוֹת מַרְווֹת אֶת פִּינוּ
עֲצוּם הַמְּמַדִּים,
שִׁנַּי הַטּוֹחֲנוֹת שֶׁלָּנוּ עוֹבְדוֹת בְּלִי הַפְסָקָה,
הַהֲרִיסוֹת שֶׁרַק אֶתְמוֹל הָיוּ דַּלְתוֹת
חַדְרֵי שֵׁנָה, עַכְשָׁו חָצָץ בְּלֵב
הַבֶּטֶן הַמְּלֵאָה, וְלִפְעָמִים
אֲנַחְנוּ מַעֲלִים
גֵּרָה וְאָז
בּוֹלְעִים אֶת הֲרִיסוֹת הַהֲרִיסוֹת
בַּחֲזָרָה.
הקיר
בִּפְרָאוּת, נִטְרַף הַמּוֹחַ.
מְחוֹל הַמַּחְשָׁבוֹת הַמֻּכָּרוֹת,
לְהִתָּקַע בַּקִּיר עִם אוֹפַנּוֹעַ, שׁוּב וָשׁוּב.
מִי מְלֵאָה סִימָנִים כְּחֻלִּים? מִי לֹא תַּצְלִיחַ לְהִתְעוֹרֵר?
קְחוּ אוֹתִי בָּאַמְבּוּלַנְס שֶׁלָּכֶם, פַּנּוּ דֶּרֶךְ
סִירֵנָה שֶׁל תִּקְוָה, מִישֶׁהוּ אַחֵר יָעִיר אוֹתִי
בַּעֲדִינוּת, בִּנְגִיעָה. אֵיזֶשֶׁהוּ רוֹפֵא, אִישׁ טוֹב.
לָמָּה נִתְקַעַת בַּקִּיר? לָמָּה עָלִית עַל הָאוֹפַנּוֹעַ?
כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הַמַּרְגִּיעוֹת, הַלֹּא-נְכוֹנוֹת.
הִצַּלְתִּי אֶת יְלָדַי.
בִּפְרָאוּת הִכְנַסְתִּים לְתוֹךְ הָאַמְבּוּלַנְס
שֶׁהָפַךְ לְמָטוֹס שֶׁהָפַךְ לַחֲלָלִית
נִתְקַעְתִּי בַּקִּיר כִּי הַקִּיר הוֹפִיעַ
מִשּׁוּם מָקוֹם, בְּלַהַטְטָנוּת,
בְּלוּלְיָנוּת. הָרְחוֹב דִּמֵּם,
הָאַסְפַלְט נָמַס מִדָּם וּדְמָעוֹת.
קִיר פָּרַץ לְחַיֵּינוּ וְהִתְנַגַּשְׁנוּ בּוֹ,
אֵיךְ לֹא רָאִינוּ בְּאֶמְצַע הַחַיִּים.
אני ממשיכה ללכת, איכשהו
בִּרְחוֹבוֹת שֶׁאֵין לָהֶם מָה לְהַצִּיעַ
מִלְּבַד צַעַר גּוֹלְמִי, לֹא מְלֻטָּשׁ, לֹא שָׁפוּי.
אֹשֶׁר וְשַׁלְוָה הוֹפְכִים מַשְׂאַת נֶפֶשׁ
זָרָה, חַסְרַת סִכּוּי וּרְחוֹקָה, כְּטִיסָה
סוֹבֶבֶת עוֹלָם
חֲלוֹם יְפֵיפֶה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה לִי.
לָכֵן אֶעֱנֶה כֵּן לָמֵייל (זֶה נִשְׁמָע מַדְהִים),
אֲבָל לֹא אֶהֱפֹךְ
אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְקוֹנְקְרֵטִית.
אֵלֵךְ שְׁבִי אַחַר הַטָּפֵל
הַבָּטוּחַ, הַמִּישׁוֹרִי, הַמַּשְׁמִים.
גּוֹרֶרֶת אֶת עַצְמִי בְּמֶרְכָּזָהּ שֶׁל עִיר
נִכְנֶסֶת לְכָל חֲנוּת, אוֹמֶרֶת הֵי,
הָעוֹלָם כְּפִי שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ חָרַב.
הַאִם יֵשׁ מִבְצָע עַל הַחֻלְצָה הַזֹּאת?
