שלשום (ו'), היום ה-700 לחטיפתו, הגיע אות חיים מאלון אהל: בסרטון של חמאס הוא נראה עם החטוף גיא גלבוע דלאל. אהל (24), פסנתרן מחונן, שהה ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה, מצא מחסה במיגונית ונחטף ממנה. ב-702 הימים שחלפו מאז, תעשיית המוזיקה הישראלית הושיטה יד למשפחתו באמצעות מופעים מוזיקליים מיוחדים שנערכו בכיכר החטופים בתל-אביב והוקדשו לו. הבוקר יוצא שיר בהשראתו בביצוע הזמרת רעות יהודאי, בוגרת בית הספר למוזיקה רימון, שם תיכנן אהל להתחיל ללמוד.
השיר נקרא "נגני לי תקווה", והוא נכתב על ידי רננה ליש והולחן בידי זהר ופסי. חן הררי הפיק. "חשוב לי שיבינו שמאחורי כל חטוף יש חיים שלמים", אומר קובי אהל, אביו של אלון. "אלון הוא לא רק חטוף: הוא סיפור חיים, מוזיקאי, פסנתרן, שחלם להתחיל את לימודיו ברימון, וחלומו נגדע. אנחנו יודעים שהוא מוחזק בתנאים תת-אנושיים. אלי שרעבי סיפר שאלון מנגן באצבעותיו יצירות לפסנתר על גופו, כאילו היה פסנתר".
"התזמון של יציאת השיר מצמרר", אומרת יהודאי. "כמובן שלא ידענו שיגיע סרטון. זה אות חיים שנותן תזכורת שהוא עדיין שם, כמו השיר הזה, שיש לו כוונת אמת להזכיר לכולנו שאלון וכל החטופים היו צריכים להיות בבית מזמן. אם השיר יגרום למישהו לחשוב עוד רגע על אלון ועל כל השאר, ואם הוא ייתן למשפחה שלו ולמשפחות של חטופים אחרים תחושה שהן לא לבד – הוא ימלא את ייעודו. השיר נולד מתוך כאב, אבל גם מתוך אחריות".
כלומר?
"אלון, כמו יתר החטופים, הוא לא רק שם שאנחנו שומעים מאיזו מלחמה רחוקה: הוא לב פועם, בן, אח, חבר. השיר הוא הדרך של יוצריו להזכיר לכולנו שהחטופים עדיין שם, ושכל יום שעובר הוא נצח עבורם ועבור משפחותיהם. באחריותנו להמשיך לדבר על החטופים, לשיר, לכתוב, לצעוק, להזכיר שוב ושוב – עד שכולם יחזרו הביתה".
