זה משחק ההזדמנות האחרונה בהחלט של נבחרת ישראל. ההזדמנות הזאת כל כך אחרונה בהחלט, שגם אם ננצל אותה המשמעות היא לא העפלה למונדיאל, אלא בסך הכל קבלתן של עוד שתי הזדמנויות אחרונות בהחלט – ובעלות סיכוי ניצול קלוש עוד יותר – בחודש הבא, בנורווגיה ואיטליה. באחד מאתרי האינטרנט שמתמחים בכימות מדויק של חלומות, קבעו שלנבחרת יש 0.3% סיכוי להעפיל למונדיאל. זאת אומרת שבאחד מ-300 יקומים מקבילים, הנבחרת תבטיח בעוד חודשיים את מקומה בקיץ הבא בצפון אמריקה. עכשיו רק צריך להאמין שיש יותר מיקום אחד, ואז לקוות למצוא את זה המדויק. נשמע נואש? כנראה שלהוציא ארבע נקודות בתוך חודש מול איטליה ולנצח בנורווגיה זה נואש אפילו יותר, אז ניקח את מה שיש.
הניצחון על מולדובה עורר באופן טבעי תיאבון. לנבחרת יש נטייה מגונה ומשמחת בו-זמנית לעשות זאת, לנצח בגדול לפני משחק גדול. זה חלק מהריטואל של ניפוח ופיצוץ בלון שמניע את העלילה שלה והופך אותה למעניינת – נבחרת ישראל חייבת לעורר ציפיות מדי פעם, אחרת מה הטעם. אלא שבין מה שהציגה בניצחון המרשים על מולדובה למה שיידרש ממנה מול איטליה יש קשר מקרי בלבד. אפשר באותה מידה לשאוב אופטימיות מהניצחון על צרפת ביורובאסקט. מול מולדובה, שספק אם עושה פלייאוף עליון בליגת העל אם מחר מחליטים בהתאחדות להגדיל את מכסת הזרים ל-11, ראינו שישראל מסוגלת לגלם את גוליית. מול איטליה נצטרך להיות דוד, תפקיד שלא מאפשר לישראל להיות כל מה שעשה אותה טובה כל כך מול מולדובה – נבחרת התקפית, שמוצאת מקום על מגרש אחד לדור פרץ, דן ביטון, מנור סולומון, אוסקר גלוך ותאי בריבו. היא צריכה להמציא את עצמה מחדש בתוך שלושה ימים.
רוב הסיכויים שזה לא יצליח, אבל הסיכויים שזה כן יצליח בכל זאת קיימים. מנבחרת שנודעה לשמצה במסוגלותה לספוג שער גם מקבוצת כדורסל – בין ה-4.9.21 ועד ל-9.9.23 היא ספגה ב-20 משחקים ברציפות, שומרת על שער נקי רק במפגשים עם רוסיה שבוטלו בעקבות המלחמה עם אוקראינה – היא הצליחה תחת רן בן-שמעון להשאיר על האפס את היריבה ב-4 מ-11 משחקים. לא רק את מולדובה, שקל לזלזל בה, גם את צרפת ובלגיה. נכון שאפשר לפטור את זה כמקריות בלבד ושהדבר הצריך הופעה מכושפת של דניאל פרץ, אבל בשביל הישגים גדולים דרושות הופעות גדולות של שחקנים. דבר אחד בטוח, זו נבחרת שמסוגלת להיפתח ולשחק התקפי, אבל גם יודעת להתכווץ. מונדיאל לא יהיה פה, אבל דבר אחד הנבחרת הזאת מסוגלת לספק – את הזכות להאמין בה לערב אחד.
