דוח הלמ"ס שהתפרסם אתמול חשף תמונה עגומה על המציאות המורכבת שאיתה נאלצות להתמודד משפחות משרתי המילואים מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. בנות זוג של משרתים נפגעו בשכרן במהלך תקופה זו – ואף פוטרו; יותר משליש ממשקי הבית של משרתי המילואים חווים קושי כלכלי; ועצמאיות רבות שבני זוגן משרתים במילואים נאלצו לסגור את העסק שלהן.
בין היתר, 73% מבנות הזוג העצמאיות של משרתי המילואים נפגעו תעסוקתית, וכ-20% מהן נאלצו לסגור את העסק; 34% ממשפחות המשרתים חוות קושי כלכלי בעקבות הגיוס, שהולך ועולה ככל שמספר ימי המילואים גבוה יותר; וכמעט מחצית מבנות הזוג של משרתי מילואים דיווחו על פגיעה בציונים בלימודים האקדמיים, וחלקן אף נאלצו לדחות קורסים או להפסיק את לימודיהן.
שני נתיב-בר, ממייסדות "פורום נשות המילואימניקים", נאלצה לעזוב את מקום עבודתה בעקבות שירות המילואים הממושך של בעלה. "המלחמה עצרה עבורנו הכל בהיבט התעסוקתי", משתפת נתיב-בר, אמא לשני ילדים. "כבר אחרי הצו הראשון שהיה ארוך מאוד הרגשתי שאני מתחילה לקרוס. לא היו אז מסגרות לילדים, ואיכשהו מקומות העבודה ציפו שיהיה אפשרות למי שנשאר בבית לעבוד מרחוק. גם כשחזרו המסגרות ויכולתי לחזור לעבודה - לא הצלחתי למלא את השעות כשכירה. אני עושה את העבודה שלי מעולה כבר תשע שנים, אבל בתקופה הזו לא הצלחתי לעשות את מה שאני עושה באמת על הצד הטוב ביותר שלי".
כשהרגישה שמקום העבודה שלה לא מגלה רגישות למצבה, "עשיתי רגע סטופ והבנתי שאני לא יכולה להמשיך לעבוד במקום הזה. הרגשתי שאני צריכה להיות שם עבור הילדים, שאני צריכה להילחם על הזכויות של משפחות המילואים. מי שלא בנעליים האלה לא יכול להבין את זה. התחושה הזאת שאין גיבוי. להציע לי להוריד אחוזי משרה או לצאת לחל"ת זה פגיעה".
במהלך המלחמה ייסדה נתיב-בר את "פורום נשות המילואימניקים", יחד עם כמה שותפות לדרך, "חלקן הוצאו לחל"ת או פוטרו, וזה דבר שמוריד את הערך העצמי של האדם בשנייה", היא אומרת. "מעבר לכך, נשים מתקשות לחזור למעגל העבודה כי הן נמצאות בדיוק באותו מקום. כשבן הזוג מקבל את הצו היא צריכה להיות כל כולה בשביל משק הבית והילדים. אי אפשר להתחיל ככה תפקיד חדש".
במקביל, גם בעלה "הפסיד המון מבחינה תעסוקתית. הוא מרצה באוניברסיטה ופתאום כמה סמסטרים הוא לא מלמד. זה פגע גם בו אבל לא הייתה ברירה. זה מאוד מתסכל, אנחנו משלמים מחירים קשים ומשמעותיים". בעקבות המצב, כך סיפרה, קידמו ב"פורום נשות המילואימניקים" את העלאת המודעות לנושא, את חוק מוגנות תעסוקתית לנשות משרתי מילואים בצו פעיל, ואת הרחבת איסור הפיטורים למשרתים ל-60 ימים.
מרים עמדי, מנכ"לית "פורום נשות המילואימניקים", הוסיפה כי "כאשר שכבה כל כך דקה נושאת על גבה את ביטחון כל המדינה, למשך זמן כה רב - ההשלכות הכלכליות והתעסוקתיות הן כבדות, מהותיות, וככל הנראה גם לטווח ארוך. הפתרון היחידי שיהיה גם בר-קיימא הוא הרחבת השורות, ולא רק ניסיון לשפות על אובדנים - שכבר לא ניתן לכמת ולהעריך".
רעות אלון אזולאי, אשת מילואימניק ואמא לארבעה, ממובילות "שדולת המשרתים", סיפרה על המחיר האישי ששילמה בעקבות שירות המילואים הממושך של בעלה. "מעולם לא חשבתי שבעלי ייעדר לתקופות כל כך ארוכות ולעיתים קרובות. לא בנינו את החיים שלנו כך שיתאימו לזה", אמרה. "אני עובדת במשרה מלאה ותובענית, ובמקביל נדרשת להחזיק עבודה במשרה מלאה וארבעה ילדים קטנים שזקוקים לי אפילו יותר כשהוא לא נמצא. מעבר לדאגה שיחזור בריא ושלם הסטרס של להחזיק את הכל לבד בלתי נסבל לאורך זמן".
היא תיארה כי הדבר גובה "מחיר עצום" ממנה ומהילדים, אך לצד הקושי, "אני מזכירה לעצמי שסבא וסבתא שלי נלחמו כדי שתקום פה מדינה, ואני יודעת שאני צריכה להיות חזקה כי הקיום שלנו פה לא מובן מאליו. אבל כדי שמשפחות כמונו לא יישברו - חייבים שינוי מהיסוד". ביחס לנתונים שעלו מדוח הלמ"ס, אמרה כי "הם לא משאירים מקום לספק - מי שמשרת שוב ושוב בשם כולנו משלם מחיר כלכלי כבד. כמעט שנתיים אחרי 7 באוקטובר עדיין אין מנגנון מסודר של פיצוי, ואנשי המילואים נאלצים לעמוד כקבצנים בפתח כדי לכסות הפסדים. ‘שדולת המשרתים’ קוראת לממשלה להפסיק את האפליה, להציב את המגזר המשרת בראש סדר העדיפויות, ולהתנות כל הטבה ממשלתית בשירות צבאי".
עו"ד רותם אבידר צאליק, מנכ"לית ומייסדת "שדולת המשרתים", איבדה את עבודתה בעקבות שירות המילואים של בן זוגה. בינתיים, כשבעלה משלים סבב אחר סבב בצו 8, היא מנהלת את משק הבית המשותף ומטפלת בשלושת ילדיהם, הבכורה שבהם עם צרכים מיוחדים. "משפחות המילואים, נשות המילואים וכמובן משרתי המילואים עצמם – כולם משלמים מחירים כבדים שלא ניתן לתאר", אמרה. "משפחות צעירות, דווקא בשנים הקריטיות להתפתחות מקצועית ולהרחבת המשפחה, נאלצות להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית. הילדים שלנו כבר לומדים לקחת את חוסר הנוכחות של אבא כמובן מאליו. הבן שלי, בן חמש, שאל אותי השבוע אם גם הוא יהיה 'בצבא כל החיים כמו אבא'".
"אני יודעת על בשרי מה זה לאבד עבודה ברגע כל כך רגיש", אומרת אבידר צאליק. "את אמורה להיות העוגן של המשפחה, אבל בפועל הופכת למשקולת נוספת. ואם זה לא מספיק, כשהוא חוזר הביתה הוא נעלם שוב בתוך העבודה כי הוא חייב לפצות על התקופה שנעדר. כך, בפועל, הוא הופך למפרנס היחיד. כל המצב הזה שנוצר הוא כפוי טובה וקשה מנשוא. אינספור תינוקות נולדו לתוך סיטואציה בלתי אפשרית שבה אבא נעדר מהבית, ונשים אחרי לידה מתמודדות עם כל העומס הזה לבדן".
עוד אמרה כי "גם בין צו לצו אין שקט – יש כאוס. יש ניסיון להשתקם, לסגור פערים בעבודה, בלימודים ובבית. לפני שמספיקים לנשום, מגיע הצו הבא. בפועל אנחנו נכנסים לספירלה מתישה של הידרדרות תעסוקתית, כלכלית, רגשית וזוגית – ועכשיו זה מתועד גם בסקר. אסור להתבלבל – המציאות הזו לא יכולה להחזיק לנצח. כל הטבה שהמדינה יודעת לתת, עליה לתת למי שמשרת בלבד. מי שלא משרת – לא יקבל. זו לא המלצה, זו קריאה שנכתבת בדם. אם ממשלת ישראל לא תפעל כך, המחירים יהיו כבדים מנשוא, ובסוף פשוט לא יישאר מי שיחזיק את הכל על גבו".
