המלחמה עם איראן וההישגים הכבירים של מערכת הביטחון הישראלית השפיעו מאוד גם על סופרת הילדים דנה אלעזר-הלוי, שלא הצליחה להתאפק והחזירה למדפים את סדרת הספרים הפופולרית שלה, "שליחות חשאית". לאחר שבעה ספרים מותחים ופופולריים, רואה כעת אור "מבצע טהראן", בשורה משמחת לקוראים הצעירים שלה.
"נכון, אחרי שבעה ספרים גם אני חשבתי שסיימתי את הסדרה. אבל כשהתחילה המלחמה מול איראן והממה את כולנו בהישגים שלה, הרגשתי צורך מבצעי כמעט לפתוח אותה שוב", היא צוחקת. "הרי יש לי כבר ארבעה גיבורים, לוחמי מוסד צעירים, שמנוסים בפתרון תעלומות בערים שונות בעולם. אלה גיבורים שיודעים לעבוד יחד ולהביא הישגים בפתרון תעלומות מתח חשאיות ומורכבות, וכאשר מגיע אירוע בסדר גודל שאי-אפשר להתעלם ממנו, הגיבורים הללו לגמרי קופצים מתוך הדפים", מסבירה אלעזר-הלוי.
אבל לא רק גיבורים ספרותיים שבדתה ויצרה לאורך השנים, דרושים לסופרת כדי להצליח לכתוב ספר חדש בתוך חודש ימים. צריך גם אומץ לב של הכותב, חריצות גדולה, ובעיקר אמונה שאת יכולה בתוך זמן קצר לספק את הסחורה, שהרי במדינה כשלנו לכל דבר יש אורך חיים של גלוית דואר, ולראייה הסופרת כבר צריכה לתכנן את הספר הבא בסדרה: חיסולי ישראל על אדמת קטאר.
"כשהתחילה המלחמה, הרגשתי שאני חייבת לכתוב עוד ספר בסדרה. פשוט חייבת. בטח כאשר כבר ארבע שנים, מאז שיצא הכרך השביעי בסדרה שחשבתי שיהיה האחרון, ילדים כתבו לי כל הזמן ושאלו למה הפסקתי. על כתיבת הספר הנוכחי, 'מבצע טהראן' הסתערתי ב-29 ביוני, וב-28 ביולי סיימתי טיוטה ראשונה".
כתבת ספר בפחות מחודש?
"כן. ומבחינתי אירגנתי מבצע חשאי של המוסד, וכל מי שקרא את כתב היד אמר לי שהוא מאוד מותח. בכלל, כל סדרת 'שליחות חשאית' היא סוג של פנטזיה משוגעת שלי, ועד היום אני לא מבינה למה אני לא עובדת במוסד. גם אני יכולה לתכנן מבצעים מעולים", היא צוחקת, אבל נדמה שהיא לגמרי רצינית. בטח לאחר מאות אלפי מילים שבעזרתן שלחה את חבורת לוחמי המוסד שלה – הנערות הלוחמות נועם ודריה, והנערים הלוחמים גיא ורועי לשלל פעילויות חשאיות בערים מרכזיות בעולם.
אבל הפעם זו אינה עיר ידידותית כמו טוקיו, לונדון או טורונטו, ואפילו לא קהיר, שבהן אפשר לבקר, כפי שעשתה, ולערוך תחקיר מסודר. בספר שהוא השמיני בסדרה, מדובר בעיר הבירה של מדינת אויב, ואת התחקיר עשתה אלעזר-הלוי באמצעות האינטרנט. בגלל הנסיבות המיוחדות, היה עליה גם לבגר את הגיבורים שלה, ובעלילה הנוכחית הם משרתים בצבא, כאשר המשימה שמוטלת עליהם היא לאתר מאגר של אורניום מועשר שאחד מבכירי משמרות המהפכה גנב ומסתיר. מדובר בבכיר קיצוני שאין לדעת כיצד ינהג בחומר המסוכן, ולכן ההוראה היא להוציא את האורניום מידיו בכל מחיר. הסופרת לא רוצה להסגיר יותר מזה כדי לא לעשות ספוילרים.
למה הקפצת אותם לשירות צבאי?
"הם נשלחים למבצע בארץ אויב, אז הגיוני יותר שיהיו על מדים ולא תלמידים בתיכון. העובדה שביגרתי אותם, נתנה גם לי כסופרת שמכירה אותם לעומק אחרי כל כך הרבה ספרים, הזדמנות 'לשחק' עם מאפייני האופי והיחסים ביניהם, וזה היה מאוד מעניין", היא מכניסה אותנו לחדר הכתיבה שלה.
אלעזר-הלוי, נשואה, גרה בתל-אביב, אמא לסטודנט ולחייל, היא סופרת ילדים ונוער, וגם מתרגמת ספרים ומלמדת עריכה ספרותית באוניברסיטת תל-אביב. היא זכתה פעמיים בפרס דבורה עומר לספרי נוער (הישג נדיר למדי), ורבים מספריה נכללים ב"מצעד הספרים", רשימת הספרים המומלצים של משרד החינוך. בימים אלה מצולמת סדרת טלוויזיה על פי סדרת ספריה "אור נגד פז" (בהפקת "ענני", תשודר ביס והוט בערוץ ניקלודיאון). היא גם רואה עצמה כמי שמחנכת ילדים לאהבת הקריאה באמצעות עלילות מתח, אבל ממש לא רוצה שהם יראו בה דמות דידקטית, היא מכריזה.
אלעזר-הלוי: "כל סדרת 'שליחות חשאית' היא סוג של פנטזיה משוגעת שלי, עד שאני לא מבינה למה אני לא עובדת במוסד"
"ילדים לא אוהבים כשמנסים לחנך אותם דרך ספרים ולהרחיב את השכלתם. הם רוצים לקרוא וליהנות, וזה מה שאני עושה כסופרת. הרבה אנשים חושבים גם שאני חובבת ספרי מתח ולכן אני כותבת ספרי מתח, אבל זה ממש לא המקרה. כילדה שתמיד אהבה לקרוא, בכלל העדפתי ספרים על יתומים ויתומות. אבל אני פשוט חושבת שהמתח הוא דרך מצוינת למשוך ילדים לעולם הקריאה, וזה מה שחשוב לי כסופרת, שיקראו. גם הרבה מבוגרים אוהבים מתח, מהטעם הפשוט שהמתח מעביר אותך בקלות מעמוד לעמוד".
את מעבירה את העלילות שאת בודה לאישור הצנזורה?
"לא. ספרים שצריכים לעבור צנזורה זה רק במקרים שבהם הכותבים היו חלק מהמערכת הביטחונית. היתרון שלי הוא שאני לא חלק ממערכת והחוק לא דורש ממני את זה. אני יכולה לבדות ולכתוב ככל העולה על רוחי, וכמובן גם אם הייתי יודעת סודות, לא הייתי מסגירה אותם", היא אומרת. אבל כן היה לה חשוב, היא מדגישה, שהעילה לכתיבת הספר תהיה אקטואלית. "הבעיה שלנו עם ההתחמשות של איראן היא מאוד רלוונטית ועדיין לא נפתרה, אז במובן הזה המבצע הוא גם קונקרטי והוא גם על-זמני".
וכך גם הספר.
"בדיוק. ועוד משהו שאני מקווה שהוא שזור בספר - זה להדגיש בפני הילדים שאין שחור או לבן. הגיבורים שלי נתקלים בארץ שיש בה עוד צדדים חוץ מכך שהיא אויבת של מדינת ישראל, במיוחד כדי שהקוראים יבינו שלכל דבר יש הרבה צדדים, ושבאיראן אין רק שונאי ישראל. אני גם מוציאה את הגיבורים שלי לתוך איראן עצמה, לנופים עוצרי נשימה".
הקוראים שלה הם ילדים ונערים מכיתה ד' עד חטיבה, שמקפידים וכותבים לה לאורך השנים, ואלעזר-הלוי שומרת ומתייקת את כל המילים החמות שלהם. וגם של ההורים שמודים לה שבזכותה הילדים קוראים, וגם מציינים שזה מזכיר להם את סדרת ספרי "חסמבה" שקראו כשהם היו ילדים.
"אני גאה בהשוואה לספרי "חסמבה", ואפילו ציטטתי אותה בגב העטיפה. אני יודעת שיש טענה עליהם שהם מיליטריסטיים וגזעניים, אבל אני מקווה ומאמינה שהספרים שלי עושים בדיוק את ההפך מזה - נותנים את המתח ואת ההנאה מקיומה של חבורה אמיצה, אבל בלי מיליטריזם ובטח בלי גזענות. יש גם קוראים שכותבים לי לאחר שבגרו ומספרים שחזרו לקרוא את הספרים, כדי להיזכר, וגילו שהם עדיין אוהבים אותם", היא אומרת. •
