ב-25 בספטמבר 2015 נפטר מוטי קירשנבאום בגיל 76, אחרי קריירה טלוויזיונית מזהירה שזיכתה אותו בפרס ישראל. לציון עשור למותו ייערך לזכרו אירוע חד-פעמי, "געגועים לקירשנבאום", במסגרת פסטיבל "אוקטובר DOC" – אירוע תוכן, דוקו ותרבות – שיתקיים בסינמטק תל-אביב ב-3-5 באוקטובר בהפקת קסטינה. אורי משגב ינחה, וישתתפו חברים וקולגות של קירשנבאום, בהם ירון לונדון, אפרים סידון, רבקה מיכאלי, דובי גל, מולי שגב, דליה גוטמן, רונה קינן וטוביה צפיר.
"מוטי ואני הכרנו ב-1970", נזכר צפיר. "הוא עשה אודישנים לתוכנית סאטירית בשם 'לא הכל עובר', וקיבל אותי. התוכנית רצה, עד שבשלב מסוים הוא שמע שהממשלה רוצה להוריד אותה, והחליט להוריד אותה בעצמו כדי למנוע מהממשלה לעשות את זה. הוא גם הבטיח לנו שאנחנו עוד נחזור, ואכן, אחרי ארבע שנים חזרנו עם 'ניקוי ראש'".
לדבריו, החיבור ביניהם היה מיידי. "נפגשנו בפעם הראשונה בבית קפה בתל-אביב ושוחחנו", אומר צפיר. "הוא ראה שאני מתעניין בחדשות, ומהר מאוד התחיל שיתוף הפעולה שלנו – הוא כבמאי וכמנטור ואני כשחקן. הוא זיהה את יכולת החיקוי שלי. גם קלעתי לטעם הפוליטי והאמנותי שלו, וזה הדביק אותנו ביחד. לאורך כל הדרך הוא תמיד עבד יותר קשה מכולנו. נתן דוגמה ענקית. עד היום, באזכרות, אנחנו קוראים לו 'האדמו"ר שלנו'. הוא היה הכי חכם, הכי מדויק".
מה לדעתך הוא היה אומר על המצב היום?
"שלא עושים מספיק. שצריך לעשות הרבה יותר. אין לי ספק שהוא היה מתגייס למאבק להחזרת החטופים וגם למאבק על מערכת המשפט. הוא בוודאי גם היה קורא להחליף את כל האחראים ל-7 באוקטובר".
יש מישהו שממלא את מקומו כיום?
"לא. אני מאוד מתגעגע אליו, לקול שלו החכם, המצחיק והמושחז. סאטירה היא דבר שגם מרגיז וגם מבדר. מוטי ידע לגרום לה לעורר מחשבה. הוא נהג לומר שזו לא חוכמה להרגיז. הוא רצה שאנשים יצחקו - ואחר כך יחשבו"
