בסיום גמר אליפות ארה"ב התמקדה המצלמה בדונלד טראמפ - שנוכחותו גרמה לאלפי צופים להפסיד את המערכה הראשונה בניסיון להיחלץ משבעה מדורי גיהינום של בדיקות ביטחוניות - והוא נראה מאוכזב מההפסד של יאניק סינר יותר מסינר עצמו.
בלחיצת היד והחיבוק ליד הרשת לא היה בסינר שום דבר משיברון הלב של גמר רולאן גארוס. הוא ידע שביום ראשון הגשום הזה בניו-יורק, לא היה לו סיכוי. קרלוס אלקראס ויאניק סינר הם השחקנים היחידים בעולם שיכולים לנצח זה את זה, אבל סינר צריך גם לשחק במרומי הפוטנציאל שלו וגם לקוות שאלקראס יהיה ביום ממוצע. כי כששניהם בשיאם, אלקראס ינצח. זה ההבדל ביניהם: אחד הוא שחקן עצום, אבל השני הוא משהו שרואים פעם בדור.
למשחק הראשון באליפות ארה"ב השנה הופיע קרלוס אלקראס עם ראש מגולח אחרי תאונת תספורת. הוא אמר לפרנסס טיאפו האמריקאי כי הוא מרגיש מהיר יותר עכשיו. "זה רע מאוד", סיפר טיאפו מאוחר יותר לעיתונאים, "זה רע מאוד". המהירות של אלקראס היא כבר אגדה בפני עצמה. אנדרה אגאסי אמר במהלך רולאן גארוס כי לא ראה אף פעם מישהו שהיציאה השנייה שלו מהמקום כל כך מהירה. על היציאה הראשונה באמת שאין מה להכביר מילים. בן אנוש לא אמור להיות כזה אתלט. אבל גם אם התספורת עשתה את אלקראס אפילו יותר מהיר, זה עדיין לא מה שהפך את הטורניר הזה לאחד הדומיננטיים ביותר של זוכה באליפות ארה"ב בעידן המודרני - חבטת ההגשה היא שעשתה זאת. אלקראס הפסיד במערכה אחת בכל הטורניר. הוא נשבר שלוש פעמים ב-22 מערכות.
וזה גם מה שצריך להדאיג את סינר כשהוא מביט קדימה למה שאפשר לקוות שתהיה יריבות ארוכת שנים: קרליטוס רק משתפר. וגם מתבגר. בשבועיים האחרונים הוא נראה מפוקס לאורך משחק שלם, הפסיק להשתעמם מיריבים שאין להם מה לחפש על אותו מגרש איתו, ועדיין שיחק את הטניס נטול הדאגות שלו. לגמר הגיע אלקראס עם תוכנית ברורה, פתאום זה לא היה רק הקסם הקליל, עכשיו גם הייתה אסטרטגיה אותה הוציא לפועל במשמעת שלא ראינו ממנו עד עכשיו. בגמר ווימבלדון סינר ניצח במרבית הראלים הארוכים, הוא היה החזק מבין השניים, הוא השליט את סדר היום שלו. אלקראס הגיע הפעם בהחלטה שזה לא יקרה שוב. הוא נראה כמו הענק הירוק שבא לקחת את הגביע והורס את כל מי שמנסה לעמוד בדרכו. הבונוס: חזרה למקום הראשון בעולם.
מתנה שצריך לחבק
רק בשנה שעברה אלקראס עדיין התייסר בחיפוש שביל הביניים בין הידיעה שהוא נולד עם משהו שאין לאף אחד, לסירוב להשתעבד למה שהמתנה הזו דורשת מבחור צעיר שאוהב את החיים. כל הספקות האלה נעלמו בשבועיים האחרונים במקום שבו הכי קשה, בעיר מלחיצה, באצטדיון עצום ממדים, רועש וגועש, עם יותר תקשורת מבכל מקום בעולם, וכשסטף קרי וברוס ספרינגסטין נועצים בך מבטים. קרלוס אלקראס נולד בדיוק לכך, ועכשיו נראה שהוא גם מחבק את כל מה שזה אומר.
במצב של 4:5 במערכה הרביעית, כשהוא מגיש למשחק, עלה אלקראס ליתרון 15:40 ושתי נקודות משחק. סינר חזר ל-40:40. בפעם האחרונה שמישהו מהם איבד נקודות משחק, זה נגמר בהפסד מנתץ לב של סינר ברולאן גארוס. שום דבר מזה לא עבר לאלקראס בראש. הוא חייך לאנשים שלו ביציע, שיגר עוד חבטת הגשה אחת שלא היה לה מענה, ניצח 2:6, 6:2, 1:6, 4:6 והלך להניף את גביע הגראנד סלאם השישי שלו. הוא רק בן 22.
אף אחד לא יודע מה יקרה מחר, אבל היום אנחנו רואים את השחקן המוכשר ביותר שדרך על מגרש טניס. לא בטוח שזה מגיע לנו, אבל כדאי ללמוד מקרלוס אלקראס: יש מתנות שצריך לחבק.
