כשאוהבים מישהו, מעלימים לא פעם עין מאלמנטים בעייתיים באישיות שלו ומנסים להתמקד בטוב. כך זה גם במערכת היחסים בין חובבי הכדורסל הישראלי לענף, שנותן לפעמים סיבות לגאווה – ולצד זאת גם רצון להתכדר בפינה מרוב בושה. החלטות גרועות שנגררות במשך שנים, או סתם פארסות מתמשכות שגם אחרי סיומן נדבקות כמו סירחון שמסרב להתפוגג – הכדורסל שלנו תמיד מוצא דרך להוציא לעצמו שם רע בשלל דרכים. סאגת המאבק על זהות הקבוצה ה-14 בליגת העל בין אליצור נתניה לבין הקבוצה המאוחדת של אילת ועפולה (?!) היא אולי המחפירה בתולדותיו.
מדובר בשילוב של כל הרעות החולות מהשנים הקודמות: קבוצות שלא מצליחות להעמיד תקציב, איחוד בין ערים רחוקות אחת מהשנייה ועסקנות מהזן הנמוך ביותר. נתניה נשרה ללאומית, ועירוני אילת הפסידה בגמר הפלייאוף של ליגת המשנה. שתיהן לא אמורות לשחק בליגת העל. מצד שני עפולה, שאין לה את התקציב הדרוש, לא יכולה לשחק בליגת העל.
אז מה עושים? אחרי שביולי נקבע שיצור הכלאיים של אילת/עפולה, שגורם להפועל חיפה/רמה"ש של תחילת שנות ה-2000 להיראות כמו יוגופלסטיקה ספליט, ישחק בליגת העל, בית הדין העליון של האיגוד פסל את ההחלטה. בהנהלת האיגוד לא התרשמו, ובמופת של עסקנות, שכלל ניגוד עניינים ופוליטיקה זולה, הוכרע ברוב של 14 לעומת 13 שהאיחוד המשוקץ אכן יקבל את המקום בליגת העל. אבל רגע, באיגוד הודיעו שבעצם הם משאירים את ההחלטה לבית המשפט המחוזי, שקבע אתמול שזו תהיה נתניה. עכשיו נשאר לחכות רק להחלטת העליון ואז נדע סופית איזו קבוצה תישא על עצמה את הקלון.
הסאגה הזו מזכירה תקופות שבהן קבוצות ירדו ליגה ובכל זאת שיחקו בעונה שלאחר מכן בליגת העל, כי אף קבוצה מליגת המשנה לא הייתה יכולה להעמיד תקציב ראוי. תקופות שבהן ההכרעות נקבעו בישיבות האיגוד בצורה שנראתה יותר משמעותית מאלה שנקבעו על הפרקט.
נכון, תחושת הגועל מלראות את הסרח העסקני והאופורטוניסטי שנקרא אילת/עפולה בליגת העל תהיה גדולה לאין שיעור מהישארות של נתניה בליגה הבכירה על אף שירדה, אבל נראה שהפתרון הפחות גרוע מבין כולם הוא זה שהציעו במינהלת - לא זו ולא זו. 13 קבוצות בליגת העל בעונה הקרובה. כך או כך, הכתם שכל הסיפור הזה גרם יידבק בכדורסל הישראלי למשך זמן רב.
