פגישה, חצי פגישה / לאחר משא ומתן מתיש, שכלל משברים רבים ואפילו שחזור של "תרגיל המזוודות" מימי קמפ דיוויד, יצאה הודעה נרגשת: ראשי מפלגות האופוזיציה, לפחות היהודים שביניהם, הצליחו להגיע להסכמות על מקום פגישה. "זה לא היה קל, אבל כל אחד ידע לאפסן את האגו ולהתעלות ברגע האמת", אמר גורם המעורה בפרטים, "ניכנס לשם ברגל ימין – לא שמאל, חלילה – ונצא עם תוכנית פעולה להחלפת השלטון".
כצפוי, הראשון להגיע היה גדי איזנקוט. למעשה, הוא ישן מחוץ לדלת לילה קודם, מחשש שיקדים רק ברבע שעה (חצי שעה זה המינימום) וייתפס כלא מספיק בשל להנהיג. בעודו בוהה בתקרה עם כוס קפה (שחור, שלא ישכחו שהוא גולני) נשמעה דפיקה בדלת. "סיסמה", ביקש איזנקוט. "בלי ערבים", השיב אביגדור ליברמן ושמע את ציר המנעול מסתובב.
השניים בירכו זה את זה לשלום ודיסקסו בענייני היום כמו מגישי תוכנית בוקר שמעלעלים בכותרות העיתונים, עד שהגיע יאיר גולן, שאמר "שכחתי סיסמה" (למרות שזכר אותה היטב) וקיבל סיסמה חדשה במייל הסודי שנפתח למטרה זאת. לח"כים יאיר לפיד ובני גנץ, לעומת זאת, לא הייתה שום בעיה בגזרה הזאת, אם כי לפיד נסע על אוטומט לאולפן "שש עם" ואילו גנץ טעה במספר החדר ונקלע לשיחה ארוכה עם בחור נחמד, שגילה שצמד המילים "תרמתי במשרד" זה כבר לא מה שהיה פעם. אחרון הגיע נפתלי בנט, לא לפני שמאבטח סרק את החדר. החשש: הוא עלול למצוא עידית סילמן מתחת לספה ולשריין אותה.
"רבותיי", פתח ליברמן בהתאם להגרלה שנערכה מראש בפיקוח פירמת רואי חשבון, ארבעה עורכי דין ושלושה יועצי תקשורת, "באנו לכאן כי הגיעו מים עד גועל נפש. עלינו לגבש קווי יסוד לממשלה העתידית, ולוודא שהגוש נערך בצורה אידיאלית לקראת הבחירות. אני מציע..."
"סליחה", זינק גולן, "למה אתה מציע? גם אני מציע". "רגע, אם הוא מציע, אז גם אני", הזדעק גנץ. בנט אמר: "לפי הסקרים יש לי הכי הרבה סיכויים להציע ראשון". לפיד שאל אם זאת הצעה שאי-אפשר לסרב לה. "אנחנו נגד סרבנות!" התפרץ איזנקוט.
לאחר דיון קצר בהובלת חמישה יועצים אסטרטגיים, שלושה סוקרים ובן דוד שני של סטיב וויטקוף, הוחלט לחלק את המפגש לשלושה (כדי שהגנרלים ירגישו בנוח והאזרחים ירגישו גנרלים): קווים אדומים, קווים אפורים וקווים שחותמים עליהם לפני הבחירות כדי לעשות מהם טיארה אחר כך. "השבת החטופים היא קו אדום", הסכימו כולם. "לכן צריך להפסיק את המלחמה גם במחיר הישארות חמאס בעזה", אמר גולן. "נחסל אותם אחר כך", אמר בנט והרגיש את המומנטום. "תגדיר 'אחר כך'", ביקש ליברמן. "כשתהיה לגיטימציה בינלאומית", הבהיר איזנקוט. "ואם לא תהיה?" שאל לפיד. "אז נקים קבינט לגיטימציה", הבריק גנץ.
אמרתי שלופים / כדי להרגיע מעט את הרוחות, השיחה נדדה למחוז קליל: סנקציות חריפות על חרדים שלא לומדים תורה ולא מתגייסים. בנושא הזה אי-אפשר להכניס בין הג'נטלמנים אפילו דף גמרא, אם כי בנט וגנץ לא הפסיקו לפזול זה לעברו של זה, במחשבה שאולי מישהו מהם שומר בכיס איזו הבטחה מאת איזה עוזר של אחד האדמו"רים, שתהיה לו קואליציה אם רק יניח לנושא. כדי להרים את האווירה עוד יותר דובר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדל 7 באוקטובר, ושם כבר נרשמו חיוכים של ממש כשבנט ביקש מצ'אט GPT לצייר תמונה של נתניהו על כיסא העדים מול הוועדה בראשות השופטת אסתר חיות.
אולם אז כיחכח איזנקוט בגרונו וכולם ידעו שטוב לא ייצא מזה. "חברים", הוא פתח, "אנחנו אחרי שנתיים שבהן הפכנו מקורבן טבח לנאשמים בג'נוסייד. חצי מהאו"ם עוד רגע מכיר במדינה פלסטינית ואף אחד מהנוכחים כאן לא מסוגל אפילו להגיד 'מדינה פלסטינית', וגם אני לא אמרתי 'מדינה פלסטינית' אלא שלופים. מה הממשלה שלנו תציע בתחום המדיני?"
"אני הייתי ראש הממשלה ושר החוץ", אמר לפיד ("באמת הוא לא הזכיר את זה רבע שעה", סינן בנט), "ואני אומר לכם: ברגע שנתניהו ובן גביר הולכים נגמר הסיפור. הם יבינו שאין החלת ריבונות, אין בנייה ב-E1, אין חסימת סיוע הומניטרי, והפלסטינים יחזרו למקומם הטבעי כצקצוק של בוקר ליד הלאטה על שיבולת שועל".
העשן שיצא מהנחיריים של ליברמן כמעט הפעיל את גלאי האש. בנט אטם אוזניים ושר בקולי קולות את המנון בני עקיבא. גנץ אמר שהוא יבנה לא רק באי-אחת אלא גם באי-שתיים, אי-שלוש ואי ירוק בים אם צריך. גולן זיהה תהליכים והלך להתנחם ב-56 המנדטים שיש לו ברשת X.
הסכימו שלא להסכים / מחוגי השעון זזו כמו סנאים מורעבים בזמן שהנוכחים הצליחו להסכים שלא להסכים על שלל סוגיות ליבה: מעמד בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה, עתיד הרשות הפלסטינית, העלאת מסים כדי לסגור את הגירעון, מי הזוג הכי בלתי נסבל ב"חתונה ממבט שני" ומה להזמין לצהריים. אחד העוזרים נכנס ואמר שאין ברירה, הפגישה הבאה כבר מתעכבת ויש גם נסיעה ארוכה אחר כך, בשעות של הפקקים (כלומר בכל שעה ביום). הצלם שהמתין בסבלנות הוכנס בזריזות כדי לצלם את התמונה שתופץ לתקשורת. בהודעה משותפת נמסר שהפגישה "התנהלה באווירה טובה וקונסטרוקטיבית". מקורבים תידרכו את הכתבים ש"אפשר היה לראות שכולם מבינים את גודל השעה, גורל המדינה על הכף". הח"כים הזוטרים התייצבו באולפנים כדי להכריז: "נהפוך כל אבן כדי להחליף את השלטון". נתניהו אמר שהוא לא מתערב בחלוקת הקולות של השמאל.
למחרת פורסם סקר שהראה שוב: אין לאופוזיציה ממשלה ללא המפלגות הערביות. "מה עושים?" כתב איזנקוט בקבוצת הווטסאפ המשותפת. "אני מציע שניפגש", ענה ליברמן. "אחרי החגים", כתב בנט. כולם השיבו באימוג'י , חוץ מגנץ, שבעיניו הרבה יותר ממלכתי, אבל זה לא חשוב: הוא גם ככה מתכוון לשבת עם נתניהו .
בשלוש מילים / עוד רגע שנתיים.
משפט בשבוע / "המו"מ בדוחא התפוצץ"
(ח"כ יצחק קרויזר מגיב לניסיון החיסול בקטאר, צועק "יש!" לפני הגול ועל הדרך מקדם את הייעוד האמיתי שלו: פאנליסט בתוכנית של שלום אסייג)
המלצה: ארץ גשן / חוץ מצרות, ישראל מוצפת בימים אלה גם ביוצרות צעירות ומוכשרות. למשל עמר גשן, שהוציאה השבוע את אלבומה השני "מזכרת לילדים": אוסף שירי פולק־רוק יפים, עשירים, מלאי חיים וישראליים כמו הכחול של הים ותעודת הזהות
