זכרתם להתקשר ולאחל שנה טובה לדוד רחוק ועשיר? אם לא, כדאי שתקראו את זה. רכושו ונכסיו של קשיש ערירי הנאמדים בכ-25 מיליון שקל לפחות יועברו לחברת ילדות שעימה חידש קשר בשנת חייו האחרונה ולא לבן דודתו של הקשיש. השופטת יוכבד גרינוולד-רנד, מבית משפט לענייני משפחה בפתח-תקווה שהתירה לפרסם את פסק הדין, הורתה על פי קביעתה לכבד את רצונו של הקשיש ולהעביר את מלוא רכושו לחברת ילדתו ולא לבן הדודה שלא שמר על קשר עם הקשיש עשרות שנים. השופטת אף קבעה בפסק הדין כי "כשכספי ירושה מופיעים, קרובי משפחה מתגלים".
מדובר במקרה שבו השופטת דנה בצוואה של המנוח שנפטר בשנות ה-80 לחייו. הוא היה נשוי במשך עשרות שנים ואשתו, שהייתה כל עולמו, נפטרה בשנת 2020. לאחר מותה חש כי עולמו חרב עליו וכי נותר לבדו בעולם. לבני הזוג לא היו ילדים. מפסק הדין עולה כי בני הזוג המנוחים ניהלו עסקים, אשר זכו להצלחה רבה. בעקבות כך, צברו נכסים רבים, בהם נכסי נדל"ן בעלי שווי רב. לאחר פטירת רעייתו יצר המנוח קשר עם מכרתו משכבר הימים, שעימה גדל בילדותו והכיר את משפחתה.
כתשעה חודשים לאחר פטירת רעייתו ערך המנוח צוואה בכתב יד שבמסגרתה הוריש את כל רכושו לחברת הילדות. הוא נפטר כחודש לאחר עריכת הצוואה. חברת הילדות ביקשה לקיים את צוואת המנוח, ובית המשפט מינה גנאולוג לצורך איתור יורשיו הפוטנציאליים של הקשיש.
התגלה כי למנוח יש בת דודה שהודיעה כי אין לה עניין בעיזבון, אולם אחיה, בן דודתו של הקשיש, הודיע כי בכוונתו להתנגד לצוואה. התנגדותו של בן הדודה נסבה על טענת זיוף צוואת המנוח, וכן על הטענה שעל פיה מצבו הקוגניטיבי לא איפשר לו לחתום על צוואה.
קשר חם
חברת הילדות טענה באמצעות עורכי הדין בעז קראוס ונועה בינדר שטיינברג ממשרד עורכי דין קראוס המתמחה בצוואות, כי בינה לבין המנוח שרר קשר חם וקרוב, שמקורו עוד מימי ילדותם. עוד טענה כי הקשר המיטיב בין השניים הוא שהוביל את המנוח ליצור עימה קשר לאחר פטירת אשתו. היא הדגישה, כי מנקודת זמן זו ואילך, הקשר בין השניים הלך והתהדק, ולאורך תקופה מסוימת הם אף התגוררו יחד, והיא סייעה לו בבישול ובענייני היום-יום השונים.
ביקורי תנחומים
עוד טענה כי לאחר פטירת המנוח, איש מלבדה לא דאג לסידורי הלוויה והמצבה, ואיש לא הגיע לביקור תנחומים. אף עובדה זו מעידה, לטענתה, כי היא הייתה האדם הקרוב ביותר למנוח, לפני פטירתו, וכי לא בכדי הוא הוריש לה את כל רכושו. לטענתה, המתנגד לצוואה הוא אמנם בן דודתו של המנוח, אך הוא מעולם לא היה בקשר עימו, אף לא קשר קלוש, ולכן לא ברור מהיכן הוא שואב תעוזה להתנגד לצוואה.
מנגד טען בן הדודה כי הוא יורש על פי דין, שכן הוא שאר בשרו היחיד של המנוח, מלבד אחותו שהסתלקה מהעיזבון. עוד טען כי המכרה של הקשיש השתלטה על כספו ורכושו, תוך מעשי זיוף והתחזות למנוח. לטענתו, מדובר באישה אשר הכירה את המנוח באופן קלוש, וניצלה את מצבו השברירי לאחר פטירת אשתו המנוחה, לצורך "השתלטות" על עיזבונו העתידי.
השופטת לא קיבלה טענות בן הדודה וקבעה כי היא דוחה את טענתו בדבר זיוף חתימתו של המנוח על גבי הצוואה וכן נקבע כי צוואה זו אכן נחתמה על ידי המנוח וכי הוא היה כשיר לערוך את צוואתו. עוד קבעה השופטת כי הקשר בין בן הדודה לבין המנוח, היה ביולוגי בלבד. "לא היה קשר אישי כלשהו בין השניים, אף לא באופן מינימאלי". השופטת שאלה את בן הדודה במהלך המשפט: "ועם ע' (מציינת את שם הקשיש המנוח - ל.ד) אין קשר כל השנים האלה? לא שלום-שלום, לא חג שמח, לא שנה טובה?" ובן הדודה השיב שלא. השופטת סיכמה וקבעה כי במהלך כל חייו בן הדודה "לא שמר על קשר כלשהו עם המנוח, אף לא באופן מינימאלי".
"משענת יחידה"
באשר לחברת הילדות קבעה השופטת כי לאחר פטירת אשתו של המנוח היה המנוח כמעט בגפו, וחברת הילדות "אשר הציפה זיכרונות ילדות, היא היחידה אשר הייתה לו משענת, וסייעה לו לצלוח את אבלו הכבד". לבסוף, קבעה השופטת כי "צוואתו של המנוח משקפת במדויק את רצונו. את רצונו של המנוח יש לכבד".
"מסר ברור"
עורכי הדין קראוס ובינדר שטיינברג מסרו בתגובה: "פסק הדין מעביר מסר ברור: רצון המנוח אינו הפקר. צוואה היא ביטוח לרצונו האחרון של אדם – ולא הזמנה להתדיינות אינטרסנטית מצד קרובי משפחה רחוקים שצצים לפתע רק לאחר מותו של אדם. בית המשפט קבע באופן חד-משמעי שהצוואה נערכה מרצון חופשי, ושהקשר בין המנוח לבין הזוכה היה אמיתי ועמוק. הצדק נעשה – ורצונו של המנוח כובד במלואו".
עו"ד שייצג את קרוב משפחתו של המנוח מסר בתגובה:" פסק הדין מוטעה מיסודו והגשנו עליו ערעור וכן בקשה לעיכוב ביצוע".
המנוח יצר עם חברת הילדות קשר, לאחר פטירת אשתו המנוחה. לאורך תקופה מסוימת הם אף התגוררו יחד, והיא סייעה לו בבישול ובענייני היום-יום השונים
