6 באוקטובר 1985. הטלפון מפר את השלווה של חופשתי. "אוטובוס פגע באבא, הוא פצוע במצב אנוש". 40 שנה עברו מאותו יום ארור, שבו הלכת מאיתנו והותרת אותנו יתומים. מה לא עברנו באותן 40 שנים, אך תמיד עשינו ככל יכולתנו לשמר את מורשתך ולשמור על מפעל חייך, "ידיעות אחרונות".
במשך יותר מ-45 שנים היית שקוע בו כל כולך. חדור בלהט השאיפה לייצר עיתון אמין ואיכותי לכל שכבות האוכלוסייה, עיתון עם לב, שידבר בגובה העיניים. מותו של עדי בגיל תשע לא ריפה את ידיך במאבק היומיומי למען "ידיעות אחרונות". אחיותיי, יהודית (ג’ודי) ותמר (תמי), ואני ידענו שהבית, בניצוחה של אמנו פולה ז”ל, מתנהל על פי אבא והעיתון.
אמא הייתה שותפה נאמנה ומסורה. בעת משבר עזרה לפייס בין הניצים והייתה גם האמא של עובדי העיתון.
לאחר פטירת אביך יהודה, ב-1956, הובלת בתפקידך כעורך אחראי של העיתון, ביחד עם מרכז המערכת, דב יודקובסקי, את "ידיעות אחרונות" להיות "העיתון של המדינה". ידעת להתנהל עם שועים ורוזנים בארץ ובעולם, ובאותה עת היה ליבך קשוב ופתוח לאחרון העובדים בעיתון. ידעת להילחם כשהיה צורך, והייתה לך גדלות הרוח לוותר כשהיה נדרש.
העיתון היה מרכז חייך, אבל את אהבתך לילדים מעולם לא הסתרת – להפך. מצערת אותי עד מאוד העובדה שלא זכית להיות סבא ליותר משני נכדים – רודי והדס – וגם מהם נהנית זמן קצר ביותר. אני בטוח שהיית נהנה מהנכדים הרבים שנולדו לאחר פטירתך.
אבא, כבר עברו 40 שנה מאז אותו יום מר ונמהר שבו פגע בך אוטובוס בהמשכו של הכביש שבו נדרס עדי 29 שנים קודם לכן. מאז ועד היום פעלנו לאורה של מורשתך, למרות הסערות הרבות שהתרחשו עלינו מבית ומבחוץ.
ב-40 השנים האלה חווינו אתגרים לא פשוטים. כל שעשינו נשען על אותם אדנים איתנים שיצקת עבורנו בכל שנות העשייה המופלאות שלך. בעזרת המצפן שהותרת לנו, ניווטנו את הספינה בים רווי אירועים קשים, כפי שאתה וסבא יהודה עשיתם מ-1948, לאחר ה"פוטש" של קרליבך ולהקתו.
במשך השנים, מאז פטירתך, צלחנו ניסיון שנכשל ל"פוטש 2" מצד יודקובסקי, שניסה לעשות מעשה קרליבך, אך גם הוא נכשל; התמודדנו מול עבריין שפעל נגדנו באמצעים פליליים; עברנו משברים פנימיים קשים; פרצה לעולם התקשורת הטלוויזיה המסחרית; חווינו שינויים טכנולוגיים דרמטיים; ובשנים האחרונות גברה הסכנה לחופש העיתונות. כל אלה ניסו ומנסים לפגוע במורשתך. אני מבטיח לך שנעשה הכל כדי להמשיך ולשמור על מפעל חייך - "ידיעות אחרונות".
יהי זכרך ברוך, אבא. אתה חסר לי כל יום, כבר 40 שנה.
