בנובמבר 2024 פירסם חמאס סרטון טרור פסיכולוגי ובו ביים את מותה של החטופה התצפיתנית דניאלה גלבוע וטען שכביכול נהרגה מהפצצות צה"ל. אמה של דניאלה, אורלי גלבוע, צפתה בו כשהייתה בבית עם נועם, אחותה הקטנה של דניאלה, ושיחת הטלפון הראשונה שעשתה הייתה לשירה אלבג, אמה של התצפיתנית לירי אלבג, שנחטפה לעזה ביחד עם דניאלה וחברותיהן התצפיתניות קרינה ארייב, אגם ברגר ונעמה לוי.
"זה היה ביום שבת. הקצינה התקשרה ואמרה שיש סרטון, אבל הצבא טוען שזו עשויה להיות לוחמה פסיכולוגית. אמרתי לקצינה 'תשלחי', ואחרי שצפיתי כל הדם אזל ממני. לראות את הסרטון הזה היה לי קשה יותר מאשר לראות את סרטון החטיפה מ-7 באוקטובר. ראו גוף עטוף בסדין, הפנים היו מטושטשות, אבל היה זום על היד עם הקעקוע שלה, שכוסה במה שהיה אמור להיות טיח שהתפזר בזמן הפצצה. רק בדיעבד כשדניאלה חזרה, שמענו שהמחבלים איפרו אותה בפודרה. אני מתבוננת ומרגישה שחרב עליי עולמי וכבר לא הצלחתי יותר להחזיק את עצמי. הרי עד אותו זמן, לא נתקלנו בסרטון פייק שחמאס פירסם, וחשבתי שזהו, נגמר הסיפור שלנו".
2 צפייה בגלריה
("אנשים הקיפו אותנו ויצאו מגדרם כדי לנסות להקל עלינו". משפחת גלבוע: עומדות מימין לשמאל: גלית פלד, תמי גורלי, ישראלה אלבס, נטלי כנפי, יושבות מימין לשמאל: סיון מאור, גלי מוראג, דקלה שרעבי, אורלי ג)
"לפני 7 באוקטובר פחות העמקתי קשרים חברתיים מרובים, היינו אני, בעלי, הבנות שלי. הספיקו לי חברה או שתיים, לא הייתי צריכה יותר מזה", מספרת אורלי כמעט שנתיים לאחר שדניאלה נחטפה מהמיגונית בנחל עוז, פצועה ברגליה ובראשה. "מאז 7 באוקטובר גיליתי כמה התמיכה קריטית, ולא רק מאנשים מהמעגל הקרוב, גם אנשים שאני בכלל לא מכירה, מהארץ, מהעולם, שפתאום הקיפו אותנו ויצאו מגדרם כדי לנסות להקל עלינו. הבנתי שאני צריכה את התמיכה של כמה שיותר אנשים, שזה מקל עליי לדעת שאני לא לבד ולוקח קצת מהכאב", היא אומרת לאחר מחשבה קצרצרה.
אפשר לקחת קצת מכאב שכזה?
"אני חושבת שכן. בעיקר כשדאגו מדי פעם לנתק אותנו מהיומיום, לקחת אותנו לשבת באיזה מקום ביחד ולנסות לשעה שעתיים לשכוח מהקושי והצער. היינו מנתקים את עצמנו בכוח כדי שהראש לא יתעסק במאבק".
אורלי הבינה מהר מאוד שניתוק הוא כלי שהיא חייבת להשתמש בו כמה שיותר, כדי לשרוד: "לאורך כל היום הקפדתי להיות בעשייה, בפגישות, ורק ככה הצלחתי לא לחשוב כל הזמן מה היא עוברת, מה היא עושה, מה עושים לה".
כשהגיע סרטון התעמולה שבו הכריחו את דניאלה לביים את מותה, גלבוע מתקשרת כאמור לשירה אלבג, היא הייתה הטלפון הראשון. שירה באה מיד.
"הקשר בין המשפחות של התצפיתניות נוצר מהר מאוד. שירה פשוט אמרה 'חייבים להתאחד', זה היה כשנועה מרציאנו שנחטפה איתן עוד הייתה בחיים, והבנו שאנחנו חייבים לפעול כקבוצה. התחושה היא שאנחנו לעד ביחד, וזה נכון גם לגבי כל אלה שליוו אותי ומצטלמים פה איתי היום. זה לא קשר שהיה ונגמר, אני אכיר להם תודה כל חיי, ויהיה להם מקום בלב שלנו לתמיד. את מה שאנשים סביבנו עשו עבורנו אי-אפשר לשכוח".
נו, ואת אמרת שאת סוליסטית.
צוחקת. "אז אמרתי. נוצרו סביבנו מעגלים קרובים, ופחות קרובים, אנשים שלא הכרתי והתייצבו כאשר רק צייצתי שאני צריכה עזרה ועשו כל מה שאפשר. אחרי הטלפון הראשון לשירה, התקשרתי כמובן לאחי וגיסתי, דקלה ורזי שרעבי, שליוו אותי כל התקופה הזו והיו עמוד תווך. גם אלינור אגם בן דוד, שהייתה נספחת התרבות של ישראל בצרפת ובן הזוג שלה הקומיקאי אלי בן דוד שעד היום תומכים במשפחות, לא עזבו אותנו לרגע. אלי היה מגיע על חשבונו מפריז לארץ להיות איתנו, נסע איתנו לפגוש שגרירים בקטאר ובאו"ם והכל בלי חשבון של הוצאות וזמן, עזרו לנו בחשיבה על מהלכים מול התקשורת. ויש את יוסף מהשכונה שלא הכרנו לפני והפך להיות אחראי על השילוט, כל פעם היה אומר לנו 'תביאי לי עוד שלטים', ורץ ומפזר בכל הארץ. ולכן כשתמי גורלי ממטה החטופים, שגם היא חלק מהמעגל הזה, ביקשה ממני לבחור מי ישתתפו בצילום, לא הצלחתי לבחור. קחי למשל את ישראלה אלבס, בת דודה של בעלי. לפני שדניאלה נחטפה לא היה בינינו קשר יום-יומי חזק, אבל מהרגע שזה קרה, היא הגיעה לכל עצרת, דרום, צפון, ירושלים, תל-אביב, מחזיקה את התמונה של דניאלה. היא מאלה שבאו איתי הכי הרבה לכיכר החטופים, והקשר איתה התחזק ונמשך עד היום. גם טל, החברה הכי טובה של דניאלה, שניהלה את כל הפרסומים ברשתות, היא חלק מהמעגל התומך, וגם גלית פלד, המלווה שלי מטעם מטה החטופים, שמילאה כל בקשה הזויה שלי ועשתה שמיניות באוויר כדי להקל עליי, אם זה לארגן יומולדת לנועם, כי לא תמיד יש לך כוח, או לנהל את הקשר מול המטה", היא מסבירה.
המלוות מטעם המטה הן העוגן היום-יומי של המשפחות. הן לומדות את צורכי המשפחה ומסייעות בכל דבר – מקיצור תורים לרופאים או הסעה לסבתא שרוצה להגיע להיות עם המשפחה.
ומה שלום דניאלה?
"קודם כל היא פה. יש אתגרים, היא בתקופת שיקום וזה תהליך שייקח זמן, אבל היא פה ועם כל השאר אפשר להתמודד. אני מאחלת לכל משפחות החטופים שעדיין שם שיקבלו כבר את היקרים שלהם. אני מתפללת שכולן יזכו לעשות את סגירת המעגל הזו. רק שהחטופים יחזרו כבר וכאן בארץ כבר נדע לטפל בהם".
