תופעה שקטה אך מדאיגה, שהולכת וצוברת תאוצה בתחבורה הציבורית מדאיגה מאוד את משרד התחבורה וחברות האוטובוסים. אם פעם התחמקות מתשלום עבור נסיעה באוטובוס נתפסה כעבירה ברורה על החוק, כזו שמעוררת פחד ורגשות אשם, היום מדובר כמעט באופנה. נוסעים שמסרבים לתקף את כרטיס הנסיעה שלהם באוטובוס מצהירים על כך בגלוי, ואף מתגאים בכך ברשתות החברתיות. בעיניהם זו מחאה על יוקר התחבורה והשירות הירוד; בפועל, זו מגמה שמסכנת את כולנו – את תקציבי התחבורה, את שיפור השירות בעתיד, ואת עצם היכולת של המדינה לקיים מערכת תחבורה ציבורית ראויה.
השיטה פשוטה: סורקים את הברקוד באפליקציה בעלייה לאוטובוס, אבל לא מאשרים את החיוב. אם פקח עולה - משלימים את הפעולה בזמן אמת וניצלים מקנס של 100 עד 180 שקל בלבד. אם לא נתקלת בפקח, נסעת חינם. חשוב לציין, הנוסע מחויב על פי חוק לתקף את כרטיס הנסיעה בתחילת כל נסיעה, כך שגם תיקוף זמן מה אחרי שעלה הנוסע לאוטובוס הוא עבירה על החוק ואם פקח זיהה את המעשה הוא יכול לתת לו קנס, גם אם תיקף בסופו של דבר. לפי משרד התחבורה, הערכת היקף התופעה מצביעה על שיעור אי-תיקוף ממוצע של כ-15%, בעיקר בקווים עירוניים, קווי תלמידים וחיילים. העלות המשוערת למשק נאמדת בכ-400 מיליון שקל בשנה.
צפופים כמו סרדינים
ת’, נוסע קבוע בתחבורה ציבורית, מספר כי זה הפך עבורו לעיקרון: “חיכיתי לאוטובוס והוא לא הגיע. גם זה שאחריו לא, ועד שכן הגיע - הוא היה מלא וצפוף כמו קופסת סרדינים. באותו רגע החלטתי: אין מצב שאני משלם על הנסיעה הזאת. מאז אני מסתכל על התחבורה הציבורית כשירות - ואם השירות לא טוב, אני לא משלם”. עוד אומר ת׳ כי ״אני חושב שרוב האנשים שלא מתקפים עושים את זה פשוט כי אפשר. אין פקחים אז מי יתפוס אותם?״
סיון שמואלוביץ׳, מנכ”לית ארגון “15 דקות”, מסבירה כי “מרד התיקופים נובע בראש ובראשונה ממשבר אמון חריף מצד ציבור הנוסעים, שהולך ומתעצם בשנים האחרונות בעקבות מגמה של עליית מחירים, מבלי שאנחנו רואים שיפור אמיתי בשירות התחבורה הציבורית. הטריגר הנוכחי הוא עליית המחירים מאפריל, כשהחלה רפורמת 'צדק תחבורתי' ומחיר הנסיעה עלה לשמונה שקלים, אבל אנחנו מזהים משבר הרבה יותר עמוק שנבנה לאורך שנים. כמובן שמדובר בעבירה על החוק, גם אם אפשר להבין את הכעס הציבורי האותנטי”.
ואכן, דוח של הלשכת המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם לפני כחודש מראה כי בשנים האחרונות ישנה ירידה במספר התיקופים. מהנתונים עולה כי בשנת 2024 בוצעו באוטובוסים בקווים קבועים 769.8 מיליון תיקופים, עלייה קלה לעומת 2023, אך עדיין פחות מאשר בשנת 2019, אז נרשמו 773 מיליון תיקופים. כלומר, חמש שנים אחרי, למרות גידול האוכלוסייה והרחבת הקווים, מספר התיקופים לא הצליח לחזור לרמות שלפני הקורונה.
פער גדול
גם בלמ”ס מציינים כי ״חלק מהנסיעות לא תוקפו ולכן אינן נכללות בנתונים״, מה שמעיד על כך שהפער בין היקף הנסיעות האמיתי לבין מספר התיקופים רק הולך וגדל. הנתונים אף חושפים ירידה בולטת בקווים בין-עירוניים: בשנת 2024 נרשמו בהם 116 מיליון תיקופים, ירידה של כ-11% בהשוואה ל-2019. המשמעות היא שחלק מהנוסעים ממשיכים לנסוע, אך נמנעים מלשלם או לתקף את הנסיעה.
לפי משרד התחבורה, בעשור האחרון בוצעו שינויים משמעותיים בשירותי התחבורה הציבורית שנועדו בראש ובראשונה לשפר את השירות לציבור, לקצר זמני נסיעה, להנגיש את השירות ולחזק את הבטיחות. במקביל, חלק מהצעדים תרמו גם לעלייה בתופעת אי-התיקוף. בנוסף, הרשות לתחבורה ציבורית והמפעילים פועלים בשילוב של הסברה, תמרוץ ותשתיות טכנולוגיות, כגון תזכורות לנוסעים או תיקוף אוטומטי, במטרה לצמצם את התופעה.
עו”ד אמיר שניידר, מנכ”ל פורום חברות התחבורה הציבורית התחרותיות, מזהיר שהמגמה הזו פוגעת בכל המערכת: “אי-תיקוף זו תופעה שמלווה את התחבורה הציבורית כבר שנים, אבל בחודשים האחרונים נוספה לה משמעויות פוליטיות. בעיניי, זה מהלך שמפספס את מטרתו: הוא פוגע בכלל ציבור הנוסעים ובעשרות אלפי העובדים בענף. כשלא מתקפים, אין מידע מדויק, קשה להחליט היכן לתגבר קווים ואיך להשקיע בתשתיות”.
כדי להתמודד עם המצב, הפורום יצא בקמפיין הסברה, “המאמץ המרכזי שלנו מתמקד בהסברה ובהנגשת מידע לציבור. אנחנו מדגישים שוב ושוב שהתיקוף אינו רק פעולה טכנית, אלא אמצעי קריטי לייעול ושיפור המערכת”, אומר שניידר.
סיון שמואלוביץ׳, מנכ”לית ארגון “15 דקות”: “מרד התיקופים נובע ממשבר אמון מצד הנוסעים, שהולך ומתעצם בעקבות מגמה של עליית מחירים. כמובן שמדובר בעבירה על החוק, גם אם אפשר להבין את הכעס"
