נח קיבל אותי לעבודה ב-1969, בתום לימודיי באוניברסיטה. מצאתי לפניי אדם נעים הליכות, עממי באופיו, היוצר קשר מיידי וחם עם הסובבים אותו. נח הקרין אנושיות חמה ויכולת אמפתיה לרגשי זולתו. הוא היה דמוקרט באופיו והילך בדרכי נועם עם גדולים וקטנים, החל מחברי ממשלה אשר שיחרו לפתחו וכלה באחרון העובדים אשר בא לתנות בפניו את צרותיו.
הוא היה איש של אנשים. העובדים אהבו אותו, אם כי לעיתים לא הקלו על חייו. בעיתות מחלוקת במערכת, בנושאים מערכתיים ואישיים, פנו לנח שיפשר ויישר את ההדורים. ביחסים עם הזולת ובתיאום מרבי השלימה אותו רעייתו, פולה מוזס. ביתם היה פתוח. אורחים מכל קצווי הקשת הפוליטית והחברתית היו מבאי ביתם, וכל עובד ידע שימצא אצל פולה אוזן קשבת ועזרה מעשית.
אנשים שבאו איתו במגע התרשמו לעיתים בטעות שהוא אדם לא מתוחכם. הייתה זו כסות מטעה: הוא היה המתוחכם מכולם. נח לא הסתמך אף פעם על תוכנית עסקית לקידום העיתון. התוכנית העסקית היחידה שהוא הכיר הייתה: לנצח את "מעריב", בכל נושא ובכל מחיר. זה היה הדחף הבלתי נלאה שלו.
התשתית להפיכת "ידיעות אחרונות" ל"עיתון של המדינה" היא מעשה ידי נח. הוא חי את העיתון יומם ולילה. דבקותו הלוהטת במשימתו סחפה אחריה את כל מי שעבד איתו. עבורו, "ידיעות אחרונות" היה לא רק עסק, אלא גם בית, "בית ידיעות אחרונות".
עד היום, בעומדי לפני החלטות, אני חושב לעצמי: מה נח היה עושה, וכיצד היה פותר בעיות שבהן אני נתקל. הוא היה אבי הרוחני.
* ינון אנגל היה מנכ"ל "ידיעות אחרונות"
