ד', בשנות ה-40 לחייו הוא אב לארבעה ילדים צעירים שהגיע לישראל מדארפור ב-2008. אתמול, אחרי מאבק משפטי שנמשך יותר מעשור, קיבל ד’ אזרחות ישראלית. ד’ נישא לאזרחית ישראלית, בשנות ה-30 לחייה, בבית הדין השרעי ב-2016, לאחר שהוכר ב-2008 על ידי נציבות האו"ם לענייני פליטים כמבקש מקלט מדיני בישראל, וניתן לו רישיון שהייה זמני.
פסק הדין ניתן על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיכל אגמון גונן, אחרי שרשות האוכלוסין וההגירה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש אינו עומד בתנאי הנוהל, שכן לא הציג מסמכים רשמיים ומאומתים מסודן וכי רישיון השהייה מסוג א/5 שקיבל, ניתן לו מכוח החלטת ממשלה ולא כחלק מההליך המדורג. בית המשפט דחה את טענות הרשות וקיבל את הערעור, ובכך הפך את החלטת בית הדין לעררים.
ההחלטה מבוססת על כך שהרשות הפרה באופן עקבי את חובת ההגינות המנהלית. הרשות נקטה סחבת ממושכת, לא ענתה בזמן לבקשות המערערים, ואף התעלמה באופן בוטה מפסיקה קודמת של בתי המשפט שקבעה כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן להציג מסמכי מקור.
יתר על כן, הרשות העלתה טענות סותרות וטענה כי ההחלטה הראשונית שדחתה את הבקשה לאזרחות ניתנה בחוסר סמכות, טענה שהועלתה בשלב מאוחר של ההליך, בבוקר הדיון בערר בבית הדין לעררים.
פסק הדין התקדימי מדגיש כי הליך התאזרחות של בני זוג אינו תלוי רק בשיקול דעתה הרחב של הרשות. מרגע שהוכחו כנות הקשר ומרכז החיים בישראל והושלמו בדיקות ביטחוניות ופליליות, על הרשות להשלים את ההליך ולאפשר את קבלת האזרחות; בית המשפט מתייחס באופן מפורש לפסקי דין קודמים, ומבהיר כי אין הצדקה לדרוש ממבקשי מקלט מסמכי מקור ממדינות שמהן נמלטו.
