אף אחד לא היה רוצה להתחלף עם דורי בן זאב, שבשעת בוקר מוקדמת לפני כשבעה חודשים דרס למוות את ויאורקה פינקלשטיין ז"ל. התיק אמנם טרם נסגר, אבל הראיות במקרה נוטות לטובת שדר הרדיו והבדרן הוותיק, שלא עבר באדום ולא נמצאו בדמו סמים או אלכוהול וגם קיבל את רישיונו בחזרה. ובכל זאת, התאונה הנוראית וההשלכות האיומות שלה ילוו את בן זאב עד סוף חייו.
מעמדו של בן זאב הפך את הטרגדיה לסיפור חדשותי בלי שרצה בכך, מן הסתם. לכן ברור גם מדוע קיים עניין ציבורי ברגע שהחליט לשתף בהתמודדות שלו. אלא שגם בסיטואציה הבלתי נסבלת הזאת, לבן זאב יש פריבילגיות. במקרה הזה קוראים להן "רוני" ו"קובן": המראיין הנימוח והמעריץ, זה שממילא מרבה לארח קולגות מהשידור הציבורי בתוכנית "פגישה" כאילו שזה עלון פנים-ארגוני, זכה ללוות את בן זאב לשידור הבכורה שלו בכאן 88 אחרי התאונה וגם לאחר מכן. הוא אפילו שוחח איתו בזמן נהיגה - רעיון לא מדהים ביחס לנסיבות.
כיוון שקובן הוא קובן ובן זאב הוא בן זאב, התוצאה היא לא "דוקו", "סרט" ואפילו לא "ריאיון מקיף". בן זאב מוסר את גרסתו באשר לאותו בוקר והטלטלה שעבר מאז, וקצת מדבר על חיי הרדיו והבמה. קובן נע בין שאלות ענייניות על התאונה והאפקט המנטלי שלה לבין מפגני חנופה מתיילדים ושירי הלל לתוכנית הרדיו של בן זאב.
באחד הקטעים, למשל, קובן קורא באוזני בן זאב מכתבי מאזינים נרגשים. בקטע אחר, לא פחות מאולץ והרבה יותר קרינג'י, קובן מצטרף לבן זאב בשירת חלק מלהיטיו. המגיש אף שואל אותו "זה שלך?!" בפליאה מאוסה, ברגע שכולו הודאה בכישלון של כל מראיין, בוודאי זה שרק אתמול קיבל מתאגיד השידור את הטייטל "המראיין של המדינה". ובכן, מאחד כזה מצופה לדעת שגם "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" שייך לרפרטואר של מושא כתבה באורך 35 דקות.
אולם אבן הריחיים שמעיקה על המסמך היא רוחה של פינקלשטיין. לזכות קובן ייאמר, שניכר מאמץ מצידו לא להפוך אותה לאקססורי, ובטח שלא להפיל עליה טענות שאינה יכולה להשיב להן (ובן זאב גם לא מנסה להתחמק מאחריות), אבל עדיין ישנה אי-נוחות מובנית: האחד חזר לכור מחצבתו על הבמה וברדיו, והאחרת פשוט איננה. גם אם הנסיבות מורכבות והתחושה מזופתת, השורה התחתונה זהה: תמיד עדיף שיוסיפו לשמך ״פלוס כאב״ ולא ״פלוס ז״ל״.
בקטנה
ב"שש עם" של חדשות 12 ערכו עימות בין ח"כ אביחי בוארון )הליכוד( ליצחקי גליק, רב־סרן במיל' שביצע למעלה מ־ 550 ימי מילואים ודיבר מדם ליבו בכנסת על הפיאסקו של "חוק הגיוס", רגע לפני כניסה נוספת לעזה. לא רק שבוארון מרח וחירטט את גליק כאילו שהוא נחת אתמול ממאדים )או עובד בערוץ 14 (, הוא גם דיבר אליו )ומעליו( בטון מתנשא וזחוח, כאילו שנמצא לפניו נתין משודרג )בכל זאת, עושה מילואים(. "רק תחזיק לו את היד, שלא יסתער עליי", ביקש בוארון מהמגיש, עודד בן עמי, ועל פרצופו נמרח חיוך מדושן. מצד שני, לפחות מתחתיו אפשר היה להבין מה באמת מפחיד ח"כים שיכורי כוח.
