לפני כשבע שנים, כשיגאל בשן נפטר, הדבר הראשון שעשיתי היה להאזין לאלבום שלו "נטו" שיצא פעם מזמן, ב-1988. אף שיר ממנו לא כיכב אז (ומאז) ברדיו, וגם אין לו נציג ב"המיטב", האוסף הכפול והחדש של בשן המציג 25 קלאסיקות שלו ועוד שיר "חדש" – "קחי לך אהבה" שהוקלט ב-2008 עם שלומי שבן ליד הפסנתר.
למרות ההתעלמות שבה התקבל, "נטו" לא היה אלבום רע ולא היה בו מיליגרם של זיוף. בשן השקיע שם: מיקי גבריאלוב הלחין את מרבית השירים ורוני סומק כתב את הטקסטים בתקליט שהציג התייחסות כנה – וגם מעט עצובה (בעיקר ב"בלוז עלבונות" וב"מוקיון") – למעמדו דאז של כוכב הפופ מהסבנטיז שהתקשה למצוא את מקומו בעידן החדש. העטיפה הנוגה רק העצימה את התחושה. בלי החיוך הכובש מ"יש לי ציפור קטנה בלב", "ודוד יפה עיניים", "סיון" או "קפה אצל ברטה" (כולם נמצאים כמובן באוסף החדש), אלא עם מבט עגמומי שקצת משלים עם המצב.
כאמור, לבשן של ימי "נטו" אין זכר באוסף החדש, שלא פוסח על אף להיט שכל מי שגדל והתבגר כאן בסבנטיז ובאייטיז יודע לזמזם מתוך שינה. לצידם תמצאו יציאות חביבות כ"כוכבים לא משקרים" עם ריקי גל מפסקול הסרט "שרית" או "משפחת צנעני" עם יזהר כהן מהסרט באותו שם, שבו השניים הצדיעו לשורשיהם התימניים; זיכרונות מחבריו שגם הם כבר לא איתנו ("איזה יום יפה" עם גרי אקשטיין ו"שנינו ביחד" עם יצחק קלפטר), לצד נציגים מאוחרים יותר מהקריירה דוגמת "שמיים" היפהפה. חבל רק ש"צבעים", האלבום הנהדר של בשן מ-1976 שהפיקו לו לואי להב ואלונה טוראל מיוצג רק עם שיר אחד – "אבא תגיד לי למה".
"המיטב" בהחלט מזכיר עד כמה הקריירה של בשן הייתה עשירה, וכמה הוא הספיק בתקופה יחסית קצרה. אך דווקא מתוך מה שהוא מצניע, הוא גם מסמל מה קורה למרבית האמנים כאן שבשלב כלשהו בקריירה שלהם – כשהם הופכים בעל כרוחם לאמני נוסטלגיה – מתקשים לשכנע את הקהל עם חומר טרי יותר שלהם. אז אחרי שתשלימו סיבוב מהנה עם "המיטב", תנו צ'אנס גם ל"נטו".
