"וידוא הריגה של 360 מעלות, זה מה שאלי-ה ראה כשנחטף לעזה ממיגונית המוות ואני נשארתי מאחור. הוא היה בטוח שאני מתה", משחזרת זיו עבוד, בת הזוג של שורד השבי אלי-ה כהן, ולחיצת היד הרכה שלה לא מתיישבת עם דמות הלביאה שנלחמה 505 ימים על שחרורו של אהובה ממנהרות עזה.
היא בת 28, נולדה בתל-אביב ושירתה כמפקדת בכלא 4, ואין ספק שאת יכולות הפיקוד הללו גילתה ומגלה גם לאורך כל המאבק להשבת החטופים, "שלא נגמר עד שכל ה-48 חוזרים", היא מדגישה.
2 צפייה בגלריה
(זיו עבוד ואלי־ה כהן היום: "כשאלי־ה חזר הוא לא האמין שאני בחיים" | צילום: מתוך אינסטגרם)
למסיבת הנובה הגיעו זיו ואלי-ה ב-4:00 בבוקר עם אחיינה של זיו, עמית בן אבידה, ובת זוגו קארין שוורצמן ז"ל, שנרצחו במיגונית המוות, ועל זרועותיה של זיו קעקועים לזכרו של עמית. אלי-ה נחטף מהמיגונית ביחד עם הירש גולדברג-פולין ואלון אהל, שעימו גם הוחזק לאורך תקופת השבי, לצד אור לוי ואלי שרעבי.
כשאת יוצאת חיה מהמיגונית, מה את מבינה?
"את מה שראיתי מול העיניים. שאלי-ה נחטף, שהאחיין שלי עמית ובת הזוג שלו קארין נרצחו, ושמתוך ארבעה שהגענו נשארתי לבד עם משימה – להחזיר את אלי-ה".
האמנת שזה אפשרי?
"בהתחלה לא ידעתי במה להאמין, הייתי בהלם מהסיטואציה וחשבתי שבגלל כמות החטופים, תוך חודש-חודשיים זה נגמר".
2 צפייה בגלריה
משפחת עבוד. מימין לשמאל: עמיר שטיינר, עדי בן משה, זיו עבוד, קרוליין רוביזון, אורטל בוטביקה | צילום: יובל חן
אבל המאבק נמשך כבר שנתיים, ועבור אלי-ה וזיו הוא הגיע לקיצו לאחר 505 ימים ארוכים שבמהלכם לא עצרה לרגע. כולנו זוכרים אותה יושבת בטיילת בט"ו באב בשמלה אדומה מול תמונתו של אלי-ה, וגם את השמלה הצהובה שאותה לבשה בפורים בצעדה מכיכר החטופים לנחלת בנימין בתל-אביב, כדי לעורר את תשומת הלב הציבורית אל מה שהיה אמור להיות המובן מאליו: החטופים חייבים לחזור.
"ב-7 באוקטובר ב-9:40 בבוקר התפרסם תיעוד של אלי-ה כשהוא בחיים, בתוך עזה. מאותו הרגע ידעתי שהוא חוזר. זו הייתה אמונה עיוורת שפשוט החזקתי בה. אלי-ה בחיים", היא אומרת בקול שקט ונחוש. "הוא לעומת זאת לא ראה טלוויזיה כל תקופת השבי, והראשונה שאומרת לו שאני בחיים זו הקצינה שהוא פגש ברעים, כשהוא חוזר, והוא לא מאמין לה".
וכשאתם נפגשים?
"זה היה הדבר הכי מרגש שחוויתי בחיים, אני מחבקת אותו ואני עוד לא מעכלת שאחרי שנה וחצי, ברגע אחד הוא פה. לקח לי זמן לעכל את זה, ובימים הראשונים עוד הייתי מתעוררת באמצע הלילה ונבהלת מזה שהוא לידי".
לביאה עם כוחות-על
זיו אומרת שחלק ממה שעזר לה להחזיק אמונה כל כך גדולה בהתממשות הרגע הזה הוא מי שהקיפו אותה, בין אם זו אחותה, ליזי, אמו של עמית שנרצח במיגונית, לצד בני משפחה אחרים וכמובן המתנדבים במטה החטופים ומשפחות של חטופים אחרים. "מי שהבינו אותי הכי טוב היו משפחות שעוברות אותו דבר כמוני, ובעיקר החבר'ה הצעירים ממשפחות החטופים, חבורת חסמב"ה", היא מחייכת.
מי שמתבוננת בה באהבה היא קרוליין רובינזון, מתנדבת נמרצת במטה החטופים, שמלווה את המשפחה ואומרת: "זיו היא השראה, לביאה שבתוך הדבר הכי נורא ומטורף שקרה לה גילתה כוחות-על".
זיו: "מהרגע הראשון קרוליין דאגה לכל דבר שהיינו צריכים, ואנחנו בקשר עד היום. וגם עמית שטיינר, הקצין שמלווה אותנו", ועמית החייכן, שבדיוק נכנס לחדר המשפחות בבית אריאלה בתל-אביב, מצטרף לשיחה. בהמשך יצטרפו עדי בן משה מצוות קהילת המשפחות במטה וגם אורטל בוטביקה, מנהלת פרויקטים וקשרי קהילה במועדון הכדורגל של הפועל תל-אביב, "שבזכותה אני חווה את האדרנלין בבלומפילד", זיו מחייכת, ולכך עוד נחזור.
"כשהנפש במצב מעורער, כשמחכים בכל יום לבשורה וחיים על רכבת הרים, כל קושי שנתקלים בו, גם הכי קטן, הופך לערימה רגשית שאפשר לטבוע בתוכה. בזכות המעטפת של המתנדבים במטה והקצינים המלווים אנחנו לא מרגישים לבד, ויש לנו את הכוח להתעסק במה שחשוב באמת", אומרת זיו.
עדי: "מה שגיליתי בקהילה הזו היא ערבות הדדית ושותפות גורל בלי הבדל של דעות והשקפות עולם. נוצרו פה חברויות חיים של עולמות הפוכים ואפילו זוגות נולדו פה", היא מחייכת חיוך נוטף סוד.
עמית, מה זה אומר להיות קצין שמלווה משפחה של חטוף?
"להתמסר 24/7 למשימה שהיא בעדיפות עליונה, לדאוג לכל מה שהמשפחה צריכה בכל תחום, שלא תרגיש לבד לרגע, לגלות סובלנות ודעה פתוחה, כי אתה מלווה משפחות שלא בהכרח חושבות דומה, וצריך להכיל את כולן".
קרוליין: "לדאוג להכל, למשל אם אחות של אלי-ה עוברת דירה, אני דואגת להיות שם ולהביא בישולים חמים, כי למשפחה אין פנאי לבשל כשכל יום הוא רכבת הרים עם התפתחויות של יש עסקה או אין עסקה, והתפקיד שלנו הוא לעטוף ולהתייחס למשפחות לא כאל מספר או כותרת אלא לכל הצרכים שלהן".
למשל, לסדר לזיו כניסה לבלומפילד.
זיו: "וואו, יצא לי להיות במשחק של הפועל תל-אביב, האדרנלין שם היה הדבר הכי מטורף שחוויתי בחיים ורציתי לבוא לעוד משחקים. אז עדי מהמטה קישרה אותי עם אורטל מהפועל, ומאז היא והקבוצה מלווים אותנו, ואני לא מחליפה את הפועל בחיים. זו אהבה".
עדי מחייכת: "זיו מצאה בהפועל ערכים דומים לשלה, ולא קל לי להגיד את זה, אני אוהדת מכבי".
זיו: "היום אלי-ה מגיע איתי ליציעים, והוא בכלל לא אוהב כדורגל".
עדי: "יש סיבה שעוטפים את זיו כל כך הרבה אנשים טובים, היא מדהימה וקל להתאהב באהבה שלה ושל אלי-ה".
והאהבה הזו כאמור מחכה עכשיו לצעוד אל מתחת לחופה, אבל שניהם יודעים שכל עוד החטופים – 48 במספר – לא יחזרו מהשבי, זיו לא תלבש את שמלת הכלה.
"מי שחזרו נמצאים פה בגוף, אבל הנשמה שלהם עוד שם עם החטופים שנותרו מאחור", מדגישה זיו. "למשל, אני ואלי-ה עברנו לא מזמן לדירה חדשה, ואני יכולה לספר לך שאלון אהל 'עבר לגור' איתנו. אני שומעת כל היום מה אלון אוהב לאכול ומה הוא אוהב לקרוא ואיפה הוא טייל בעולם. אני יודעת על אלון יותר ממה שאמא שלו יודעת. אלי-ה חי את אלון ואת אלקנה בוחבוט שאיתם היה בשבי, ועד שהם יחזרו – הוא שם איתם. אז מקבלי ההחלטות צריכים להבין שזה יפה מאוד שיש חטופים שכבר חזרו הביתה, אבל אף אחד לא יחזור לחיים שלו לפני שכולם יחזרו".
