יהיה מי שישאל: מה לי, כתב כדורסל זה עשרות שנים, ולמלך אימפריית העיתונות, נח מוזס ז"ל? במשך שנים הרגשתי כמו בנם המאומץ של המוזסים ז"ל – נח, שהיה יחיד בדורו, ופולה אשתו, שהייתה מוסד בפני עצמו.
הנה שלושה סיפורים למזכרת. באמצעותם אנסה לתאר את נח.
* יום אחד הזמין אותי נח ללשכתו. הוא ביקש שאשתתף בפגישת פיוס עם נציגים של אחת החצרות בבני-ברק, שפירסמו בחוצות העיר פשקווילים האוסרים על קריאת העיתון. חמש דקות של שיחה הספיקו להם כדי להתאהב בו, בזכות ידענותו הרבה במקורות והציטוטים ששלף מהתלמוד, מהתורה ומהגמרא. נח הראה לאורחים את ספרי הדת הרבים שמצאו מקום של כבוד בספרייתו. אחד המשתתפים בסולחה, ראש ישיבה, הכריז: "נח יקר, הבנו, הכל בסדר. תדאג רק בעתיד שהכותבים שלך יתייחסו אלינו בכבוד הראוי", והמשיך: "אפשר להרים כוסית?" הבקבוק נפתח, הכוסות הורמו, ושעה אחרי שעזבו – הפשקווילים בוטלו.
* בימי שישי הוא לא השתמש בשירותיו של הנהג הצמוד שלו. הוא היה מגיע לעבודה כמדי יום, ובצהריים היה מחפש טרמפ לביתו בשיכון ותיקים ברמת-גן. באחד מימי שישי אני הבאתי אותו הביתה, וכשהורדתי אותו והתכוונתי להמשיך בנסיעה, נח לא הרפה: "תיכנס לאכול מהמטעמים שהכינה פולה לשבת". הסברתי שהוריי מחכים לי, אבל כלום לא עזר. נח ערך את השולחן, הביא דגים ממולאים, כבד קצוץ ורגל קרושה, פרס חלת שבת וערך קידוש מוקדם.
* בנו של נח, העורך האחראי היום, ארנון מוזס, היה שחקן כדורסל מוכשר בצעירותו במכבי רמת-גן ובהפועל רמת-גן. נח הגיע לראות אותו במשחקים ובאימונים. אבל בניגוד לשאר ההורים, הוא לא ישב ביציע. לא, נח התחבא מאחורי היציע. הוא לא רצה שבנו יידע שהוא רואה אותו בפעולה.
* רפי נאה ז"ל, שנפטר ב-2023, היה עיתונאי ב"ידיעות אחרונות". המאמר פורסם לראשונה במלאת 30 למותו של נח
