הוא היה הילד שנולד במעברה, והגיע עד לכהונה הרמה של שופט בבית המשפט העליון. אתמול, פרש יוסף אלרון מתפקידו כשופט בבית המשפט העליון עם הגיעו לגיל 70.
גם בטקס הפרידה שלו נרשמה מתיחות, כששר המשפטים יריב לוין, היועמ"שית גלי בהרב-מיארה ונשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית השתתפו בטקס. לוין ישב בקצה השולחן - רחוק מהיועמ"שית, שתקפה: "קריאה שלא לכבד צוו שיפוטי היא קריאה לריסוק הדמוקרטיה".
לוין הזכיר בפתח נאומו את השופט אלרון, את שופטי העליון, ולא הזכיר את היועמ"שית או את הנשיא עמית בשמם. הוא אמר כי "בחירתך כשופט ביהמ"ש העליון הייתה צריכה להיות בחירה טבעית וללא כל מחלוקת, אלא שלא כך היה. היו אסכולות אשר בחרו להתעלם מעשייתך הענפה ומכישוריך המוכחים. היום, בעת שאתה נפרד מכס השיפוט, כבר לא יכול להיות חולק כי מדינת ישראל זקוקה לשופטים בעלי שיעור קומה".
היועמ"שית תיארה בנאומה כי "עיון בפסקי הדין של השופט אלרון מראים דרך סדקי העיניים כיצד מתקיימות בעשייתו השיפוטית אהבת החסד, הצנע לכת והעצמאות השיפוטית. מי שמכיר את סיפור חייו אינו מתפלא שכך הם הדברים, משום שיסודות אלה הם בבחינת תבנית נוף מולדתו. יותר מ-30 שנים עטה השופט אלרון את גלימת השיפוט, בהן עשה את הטוב והישר בחריצות, ביסודיות ובמקצועיות יוצאות דופן".
היא הוסיפה כי השופט אלרון אמר לאחרונה ש"יש לשמור מכל משמר על ליבת העצמאות השיפוטית: לפסוק ללא תלות, ללא השפעות חיצוניות, ללא מורא וללא מרות. השופט אלרון עשה משפט חסד שבסיסו נובע מהעצמאות השיפוטית הנתונה לכל שופט ביושבו על כס השיפוט. אנו עדים לניסיונות חוזרים ונישנים לפגוע בעצמאות השיפוטית. קידום חקיקה המבקשת לכבול את ידי ביהמ"ש מלתת סעד לפרט, דה-לגיטימציה לשופטים העוסקים במלאכה וניסיונות לאי מינוי שופטים. אך חמורות מכל אלה הן קריאות של גורמים בכירים ברשות המבצעת כי אין בכוונתם לקיים צווים שיפוטיים. קריאה שלא לכבד צווים שיפוטיים איננה קריאה משפטית - זוהי קריאה לריסוק הדמוקרטיה. מדינה ללא דין".
ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר, אמר בפרידה מהשופט: "אין צורך להכביר מילים על הנזק העצום שהמחסור בשופטים גורם לכלל הציבור. אך, המחסור אינו גזירת גורל אלא תוצאה של חרם חסר תקדים ובלתי מתקבל על הדעת מצד שר המשפטים".
השופט אלרון עצמו פתח את נאום פרישתו כך: "יתברך הבורא ויתעלה היוצר, אשר ברחמיו וברוב חסדיו, הנחני בדרך האמת והביאני לעת הזאת. בעוד יומיים, ימלאו לי 70, ובכך אסיים פרק של כ-32 שנות כהונה כשופט".
הוא סיפר על ילדותו במעברה, "שם, בין הכרמל לים, אחזו הוריי ואחיי הבוגרים לא אחת בפינותיו של האוהל, שמא יעוף מהרוחות העזות שנשבו במקום, ומהגשמים שמימיהם זרמו בעוצמה מההר אל תוך האוהל, וממנו אל הים הפתוח".
