עידו שחר (48), תושב קלחים, הוא דבוראי זה כ-20 שנה. הכוורות שלו מפוזרות בכל רחבי עוטף עזה, אבל שיתוף הפעולה שהוא גאה בו במיוחד הוא עם קיבוץ ניר עוז, להם הוא מספק שירותי האבקה. "במלחמה חלק מהכוורות נפגעו ולא יכולנו לגשת אליהן. אנחנו גאים לספר שהשנה התחלנו לעבוד בשיתוף פעולה עם קיבוץ ניר עוז ושמנו את הכוורות שלנו במטע האבוקדו של הקיבוץ. כדי שיהיה לנו אוכל על השולחן, הדבורים חייבות לבקר במשקים החקלאיים, ואנחנו נותנים שירותי האבקה לניר עוז ולעוד הרבה חקלאים בעוטף. אנחנו רוצים לחזק את החקלאות שם ומייחלים שהמלחמה תיגמר והחטופים יחזרו". הבצורת הכתה קשות בכולם, וגם ענף הדבש סבל. "כשיש בצורת אין פרחים, וכשאין פרחים אין צוף. וכשאין צוף אין דבש והכוורת נחלשת. הדבורים יתפקדו פחות טוב בשנה הבאה. הבצורת בנגב הייתה קשה מאוד, מה שפוגע בתפוקת הדבש. עשינו מאמצים גדולים כדי לעזור לכוורות ולהזיז אותן למקומות שבהם ירד יותר גשם, אז נפגענו פחות. אבל יש דבוראים שנפגעו מאוד. ההתחממות הגלובלית מביאה לירידה בכמות המשקעים, וכל שנה יבול הדבש יורד. אנחנו עומדים על כ-35 קילו לכוורת. העונה הבאה תהיה יותר טובה. ככה לפחות אומרים" | כתבה: אילנה קוריאל, צילום: נגה ארליך