1.
מרצחי חמאס יודעים שגורלם של החטופים, החיים והחללים, הוא הקלף שלהם מול ישראל. אל מול הטנקים השועטים סביב עזה, ואל מול התקיפות של חיל האוויר על בניינים רבי-קומות, ממתין צבא המרצחים במנהרות הממולכדות שנועדו לזרוע עוד הרג בקרב כוחותינו. החטופים הפכו למגן אנושי: הם כנראה כבר לא במנהרות, אלא ככל הנראה מובלים ברחובות עזה, כששוביהם מאיימים שישלמו בחייהם את מחיר התקיפה הישראלית. נשארה רק ברירה אחת: לשלם את המחיר שעלה על השולחן כבר מהיום הראשון - כלל החטופים תמורת כלל האסירים.
איך לא חשבו מתכנני המלחמה, האחראים על "מרכבות גדעון" ועל "מרכבות גדעון ב'", שהיה עלינו להחזיר בכל מחיר את הישראלים שנחטפו ממיטותיהם לפני שיהפכו לנשק יום הדין ברשות חמאס, ורק אחר כך לחזור ולאסור מלחמה על מבקשי נפשנו.
ולאט-לאט מתגלה שביהודה ושומרון נאספים אמצעי לחימה ומתבצעת היערכות לתקיפה עתידית. מתי נבין את הסכנה הטמונה בשליטה על מיליוני פלסטינים?
2.
אינני מקבל את הטענה שהאסונות שאנו חווים מול הטרור הפלסטיני היו נמנעים אם הייתה בשלטון ממשלה מהמרכז-שמאל. במקום לשחק בדמיונות ולזרוק האשמות תיאורטיות, תתחילו לחשוב מה יביא לשינוי המפה הפוליטית. "מר ביטחון" נתניהו ושותפיו מביאים עלינו כליה, אין מילה אחרת, והטענה שלהם שהביאו לשינוי היסטורי במצבה הביטחוני של ישראל הופך מדי יום לבדיחה עצובה יותר ויותר.
ניכר שנתניהו בעיקר קשוב לקטטה בין טראמפ לסינים בנושא מסים ומכסים. אבל מה זה נוגע לנו? עוד מעט לא נוכל לבקר גם בסין?
3.
ועכשיו סין. נתניהו החליט ללכת על הראש של הסינים, והכריז שהם מפעילים נגד ישראל מערכות בינה מלאכותית. דובר השגרירות הסינית לא רק הכחיש זאת בכל תוקף, אלא גם עקץ: "מצוקתה הפוליטית של ישראל דורשת חוכמה פוליטית ודיפלומטיה יצירתית, ולא רק מבצעים צבאיים והפצצות אינסופיות".
ניכר שנתניהו בעיקר קשוב לקטטה בין טראמפ לסינים בנושא מסים ומכסים. אבל מה זה נוגע לנו? עוד מעט לא נוכל לבקר גם בסין?
4.
השבוע הזכיר לי עמיתי אריה גולן שיחה שקיימנו בחורף 1991 במוסקבה עם שר החוץ דוד לוי. שלושתנו עלינו לארץ ב-1957. "הגענו רחוק" סיכמנו בחיוך. הוריי, מרדכי ושרה, החליטו לנצל את ההזדמנות ויצאו מהכפר הקטן בצפון מזרח הונגריה למקום שעליו חלמו, ושלא היה להם ספק שהם יגיעו בו אל הנחלה. וכך היה. מהם הבנתי כילד שיש לנו מקום שהוא שלנו מימי קדם.
5.
"למדני את השיר הפשוט" הוא ספר מקסים שיצא בהוצאת "ידיעות ספרים", ובו קריאה בשיריה של רחל שפירא ועיסוק בחיבור שלהם לתנ"ך. הנה שורות מהשיר " נחמה": "זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה. לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה". מירה רגב מתמודדת בספר עם המילה "נחמה", ומצטטת את הרב יונתן זקס, שכתב: "היהודים הם העם שסירב להתנחם כי לא נטש את התקווה... עם ישראל שב לציון למרות שכל הסימנים הראו אחרת: הכותנת המגואלת, הגלות המתארכת".
וכך, אני מאחל לכולנו שנמצא נחמה אחרי עוד שנה של כישלונות אינספור.
