עפים על עצמם. יולי 2025: נבחרת ישראל באקרובטיקה מתאמנת בחולון לקראת משחקי העולם בסין, שם זכתה במדליית זהב ובשתי מדליות ארד. "זה ענף שמשלב פיזיות, כושר, שרירים, סיבולת, אירובי, גמישות, אומץ ועבודת צוות", מתגאה המאמן אמיר מוזס | צילום: עוז מועלם
ספורט הוא יקום אלטרנטיבי שבו מושגים מוחלטים כמו "טוב" ו"רע" עוברים סינתזה. לרוב זו דרך לעלוב בספורט, לקבוע שהמושקעים בו רגשית ברמה גבוהה משחקים בנדמה לי, לא יותר ממבוגרים שנכלאו בעולמם של ילדים עד שהם כבר לא יכולים לצאת. החדשות הרעות – הם צודקים. הטובות – זו מאז ומעולם הייתה המטרה, ובמציאות חיינו ההולכת ונהיית קשה, לחוצה ומדכאת יותר, הספורט נחוץ לנו מאי פעם.
הוא ארץ בריחה, מקום שבו היריבים והאויבים הם לא מחבלים צמאי דם אלא בסך הכל הקבוצה מעבר לכביש או האדם במסלול הצמוד. ספורט הוא המקום שבו כשאומרים מוות מתכוונים לירידת ליגה, לאולימפיאדה שלא הסתיימה עם מקום על הפודיום, וגם אז אפשר לחזור לחיים. ספורט הוא מקום שבו לא מתים אף פעם. המחזוריות שלו – תמיד יש שבת הבאה, העונה הבאה, הטורניר הגדול הבא – מנחמת. זה נכון לכל העולם, אך קוסם עוד יותר במקום שבו המוות נוכח במיוחד.
מה המשמעות לניצחונות או להפסדים במדינה שבה כל המבוגרים מפסידים? ובכן, בדיוק זו. מעטים המקומות המציעים מפלט בישראל החונקת של 2025. הספורט הוא הטוב שבהם
ספורט שייך לעוסקים בו, לספורטאים שמקדישים לו את חייהם באימונים ועל המגרש, בבריכות ובאולמות, אבל לא פחות מכך לאוהדים. הם לא מבקיעים שערים, אבל בחשיבות הגדולה שהם מייחסים לאלו שעושים זאת, הם הופכים לגיבורים את הבועטים בכדור, הזורקים לסל, הרצים והשוחים. במדינה עם כל כך הרבה גיבורים אמיתיים, לכנות ספורטאים "גיבורים" מרגיש כמו שמַלץ מיותר, מחוות כבוד ריקה מתוכן. אלא שזו השאיפה לנורמליות במיטבה – מקום טוב לחיות בו הוא מקום שבו לא זקוקים לגיבורים אמיתיים, רק לכאלו מומצאים, שרצים מהר יותר ובועטים מדויק יותר.
כמו תחומים רבים בתרבות במדינה שהשתנתה ללא היכר ב-7.10 ההוא, גם חוקי המשחק של הספורט השתנו דרמטית. אולי נכון יותר יהיה לומר שלא הוא השתנה, אלא היחס כלפיו. יש אנשים שמצאו את טעמו תפל לחלוטין בעולם שבו אזרחים נחטפים לעזה ומבלים במסיבה נרצחים, שבו למלחמות יש תאריך התחלה אבל אין להן מועד סיום. יש כאלו שנשאבו לתוכו אפילו יותר, מוצאים בו נחמה ילדותית ומקום לבצע ונטילציה רגשית. ספורט סופג הכל, את הרגשות הטהורים והאפלים ביותר. זה מקום לפרגן לאחר, ומקום לבוז לו. זו קופסה ריקה שלתוכה מדינה בטיפול יכולה לרוקן את כל הפסולת הרגשית שמציפה אותה.
מה המשמעות לניצחונות או להפסדים במשחק ילדים במדינה שבה כל המבוגרים מפסידים? ובכן, בדיוק זו. מעטים המקומות המציעים מפלט בישראל החונקת של 2025. הספורט הוא הטוב שבהם.
