וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם
וְאוּלַי הָיוּ.
וְאוּלַי זוֹ לֹא הַפְּסִיכוֹתֵרָפְּיָה
וְאוּלַי זוֹ לֹא הַלּוֹגוֹתֵרָפְּיָה.
וְאוּלַי זוֹ לֹא חֲרָדָה אוֹ אוֹבְּסֶסְיָה
וְאוּלַי אֵין שֵׁם לְכָל דָּבָר
וְאֵין מָזוֹר לְכָל כְּאֵב.
וְאוּלַי אֵין פִּתְרוֹן וְאֵין סוֹף
לַסְּפִּירָלָה הַזּוֹ,
לַסִּחְרוּר הַזֶּה.
וְאוּלַי הַתְּשׁוּבָה חֲבוּיָה בְּאֲמָזוֹנוֹת
כָּמוֹךְ.
אַתְּ — זוֹ הָאוֹמֶרֶת שֶׁקָּרָה לָכֶם נֵס.
אַתְּ — זוֹ שֶׁיָּצְאָה לִצְעוֹד, לִקְרוֹא בְּקוֹל
לֹא לְוַתֵּר
עַל בְּנֵךְ.
אַתְּ — זוֹ שֶׁיָּדְעָה מִמַּבָּט אֶחָד שֶׁלוֹ,
בְּעוֹדוֹ כָּפוּת,
שֶׁקוֹלֵךְ יִשָּׁמַע, וְכִי הוּא יְדַבֵּר אֵלַיִךְ לְלֹא הֶרֶף.
אַתְּ הַנֵּס.
אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת
אַתְּ".
מוקדש לניבה ונקרט, אישה חזקה ואמיצה, שפעלה בעוז להשבת בנה, עומר ונקרט, מן השבי
