זה קרה בספטמבר בשנה שעברה, בעיצומן של הפצצות חיל האוויר על מעוזי חיזבאללה בדאחייה של ביירות; כמה סוכני מוסד התגנבו אל תוך חארת חריק שברובע השיעי, כשבידיהם חבילות מוסוות היטב. הם ידעו היטב שאם ייתפסו, ייגזר עליהם מוות. ואם המכשירים בחבילות שברשותם היו נתפסים, היה נגרם נזק ביטחוני אדיר למדינת ישראל.
הם פסעו חרש בסמטאות הצרות, נצמדו לקירות וקיוו שהמפעיל שלהם תיאם עם חיל האוויר שלא יפציץ את הנתיב שבו הלכו כדי להגיע לרב-הקומות שמתחתיו נמצא בונקר המפקדה הראשית והסודית של חיזבאללה. המודיעין שהגיע ל-8200 ולאמ"ן באותם ימים הצביע על כך שחסן נסראללה, המנהיג המיתולוגי של ארגון הטרור ושל הציר השיעי בכלל, קבע להיפגש שם עם מפקד כוח קודס האיראני בלבנון, הגנרל עבאס נילפורושאן, ועם מפקד חזית הדרום של חיזבאללה, עלי כרכי, שסומן כיורש אפשרי למנהיג.
3 צפייה בגלריה
(על הפצצות הורכב מנגנון הנחיה אל היעד. הדאחייה אחרי החיסול | צילום: Hassan Ammar , איי־פי)
האנשים שהתגנבו אל המבנה שמתחתיו שכן הבונקר הסודי, היו אמורים להניח ביעד את המכשירים במקומות שתוכננו מראש. הם העריכו שהסיכויים שלהם לחזור בשלום מהמשימה הם 50-50, שכן גם אם לא ייתפסו על ידי אנשי חיזבאללה ששרצו בשטח - היה סיכוי טוב שייפגעו מרסיסי הפצצות שהטיל חיל האוויר.
שעות אחדות לפני שיצאו אותם אנשים אמיצים לדרך, התנהלה שיחה קשה בינם למפעיל שלהם. הם דרשו שחיל האוויר יפסיק את ההפצצות שהרעידו את הדאחייה במהלך ביצוע המשימה. המפעיל שיכנע אותם שלטובתם, עדיף שחיל האוויר יפציץ ואף יגביר את התקיפות בזמן הפעולה. כך, לדבריו, אנשי האבטחה של חיזבאללה יוכרחו לתפוס מחסות ולא יפריעו להם להתקרב לבונקר שהגישה אליו הייתה קשה פיזית ומאובטחת היטב בימים רגילים. פעילי המוסד הבינו ויצאו למשימה המסוכנת, שאותה ביצעו בשלמות וללא פגע בחסות ההפצצות הכבדות.
לדייק את החימושים
המכשור שהביאו פעילי מוסד למרחב הוא סיפור בפני עצמו, שכאילו לקוח מעולמות המדע הבדיוני. פיתוחו הושלם ב-2022, כשנה לפני 7 באוקטובר 2023, כשהמוסד הבין שדרוש מכשיר שיבטיח תקיפה מדויקת בעומקים משתנים; לא רק בגלל האיום מלבנון, אלא גם לשם השמדת תוכנית הגרעין האיראני. בפיתוח היו שותפים מחלקת פיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון ואנשי מודיעין וטכנולוגיה. יחד איתם פעלו גם חיל האוויר, רפאל ואלביט, שפיתחו את יכולת הדיוק המיוחדת והחדירה העמוקה של החימושים שצה"ל היה אמור להטיל על המקומות שבהם יוצבו המכשירים.
הדיוק שבו פגעו החימושים באדמת דאחייה היה קריטי, מפני שכשמדובר בקרקע סלעית - אפילו פצצה במשקל טון, שלא תפגע בתוואי המנהרה המדויק, או תסטה אפילו מטר הצידה ‑ תפספס את מטרתה.
הטמנת המכשירים בדאחייה על ידי פעילי המוסד, במקום שעליו הצביע אמ"ן כבונקר שבו ייפגש נסראללה עם יועציו ‑ היא שאיפשרה את חיסול מזכ"ל חיזבאללה. בשעה 18:20 ב-27 בספטמבר, הטילו עשרה מטוסים של חיל האוויר 83 פצצות במשקל טון כל אחת על האזור שבו שכנה, עמוק מתחת לפני הקרקע, המפקדה. על הפצצות הורכב מנגנון הנחיה אל היעד, בנוסף להנחיית GPS רגילה שהייתה במנגנוני הביות שלהן.
מלכתחילה התכנון של חיל האוויר היה להשתמש בחצי ממספר הפצצות שהוטלו לבסוף - אבל שר הביטחון דאז יואב גלנט, דרש להכפיל אותו כדי לוודא שנסראללה לא ייצא בחיים מהאירוע. לצידו של נסראללה נהרגו גם עלי כרכי, הגנרל האיראני ועוד כ-300 אנשים, רובם פעילי חיזבאללה שהיו בסביבה. ההפצצה הזאת, הביאה למעשה להכרעת חיזבאללה.
הארגון הלבנוני המטיר בתגובה רקטות, כטב"מים מתאבדים וטילי נ"ט על ישראל, במה שכינה מבצע "חייבר". במקביל, מונה האשם ספי א-דין למחליפו של נסראללה. שבוע אחר כך, ב-4 באוקטובר 2024, הוא חוסל באותה שיטה, והוחלף בידי מנהיג חיזבאללה, נעים קאסם. אבל לדרמה ששינתה את פני המזרח התיכון קדמו מהמורות רבות, שכל אחת מהן כשלעצמה כמעט מנעה ממנה מלקרות.
הזדמנות שאסור להחמיץ
האופן שבו פעלו צה"ל, המוסד והדרג המדיני לסילוק האיום הקיומי שנשקף מחיזבאללה, יילמד בוודאי עוד שנים רבות בקולג'ים הצבאיים ובמכוני האסטרטגיה. ההחלטה הראשונה שהתקבלה, בירושלים דווקא, הייתה שלא להסכים להצעת גלנט והרמטכ"ל דאז הרצי הלוי, שביקשו כבר ב-11 באוקטובר 23' לתקוף את חיזבאללה, לחסל את נסראללה ולסכל את יותר מ-130 אלף הטילים, הרקטות והכטב"מים המתאבדים שהיוו איום קיומי על העורף הישראלי.
שר הביטחון והרמטכ"ל רצו לטפל באיום המסוכן יותר ורק אז בחמאס, שאחרי 11 באוקטובר כבר נהדף משטח ישראל ויכולותיו להמטיר רקטות או לפלוש שוב לעוטף היו פחותות בהרבה משל חיזבאללה. בנוסף, במגירות המטכ"ל ובעיקר באמ"ן, במוסד ובחיל האוויר היו מוכנות תוכניות מבצע מפורטות למהלומה קשה על חיזבאללה. בעזה, לעומת זאת, כמעט לא היו תוכניות למיטוט חמאס, ואלה היו בהכנה.
מול הלוי וגלנט עמדו ראש המוסד דדי ברנע והמצטרפים הטריים לקבינט, הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגדי איזנקוט. הם טענו כי קודם יש לתקוף את חמאס, שעדיין המטיר רקטות ופצצות מרגמה על ישראל והחזיק ב-255 חטופים, בעוד נסראללה פתח רק ב"מערכה מוגבלת" ולא במתקפה כוללת.
כמו כן, לטענתם, מתקפה גדולה על חיזבאללה תביא לכך שאיראן תתערב וכך תיפתח מלחמה רבתי שתאתגר את יכולות היירוט וההגנה הישראליות. גם הממשל האמריקאי, אז בהנהגת הנשיא ג'ו ביידן, דרש להימנע ממלחמה אזורית. נתניהו קיבל בסוף, ברגע האחרון וכשהמטוסים כבר באוויר, החלטה לבלום בלבד בחזית לבנון ולרכז מאמץ בחמאס. מטוסי הקרב, עמוסי חימושים מכל הסוגים, נקראו לשוב חזרה.
עשרה חודשים חלפו, ובאוגוסט 2024 קיבל נתניהו מכתב מראש המוסד - שדרש לפתוח במתקפת-נגד כוללת בלבנון לכל המאוחר באוקטובר 2024, לפני הבחירות בארה"ב. ברנע סבר שבתקופת הבחירות צפויים ביידן וטראמפ לתמוך במהלך ישראלי התקפי עצים בצפון – בעוד לאחר מכן, אם קמלה האריס תיבחר, צפויה התנגדות.
במכתבו, ברנע טען שצה"ל הצליח לפרק את צבא הטרור של חמאס ברצועה, גם אם לא הכריע אותו בצורה מוחלטת וכי אי-אפשר להמשיך את מצב הפליטות של תושבי הגליל והצפון. ברנע היה משוכנע שמדובר בהזדמנות שאסור להחמיץ. ואכן, אחרי אותו מכתב, ב-12 בספטמבר 2024 קיבל נתניהו החלטה להפנות את הכוחות מעזה לצפון.
העולם נחשף ליכולות הישראליות בסוף יולי אותה שנה, אחרי ש-12 ילדים ששיחקו כדורגל במג'דל שמס נהרגו מרקטה ששיגר חיזבאללה. צה"ל, החל מאותו ערב, סילק בשיטתיות בהפצצות מהאוויר את כל מי שנסראללה יכול היה להתייעץ איתו. תחילה היה זה פואד שוכר, יד ימינו והיועץ העיקרי שלו בהפעלת הכוח הצבאי. חיסולו נטל מנסראללה הריכוזי, שלא היה איש צבא בהכשרתו, את המצפן המבצעי והכריח אותו לקבל החלטות כמעט לבד – מאחר שעל גורמים אחרים בהנהגה הוא לא סמך.
בהמשך חוסלו בזה אחר זה כמעט כל אנשי הצמרת של חיזבאללה, כשהשיא הגיע במבצע "סדר חדש" שבו חוסל נסראללה. לצד זאת פגע צה"ל בחוליות הנ"ט של חיזבאללה ובמשגרי הרקטות, וגרם להרוגים רבים מקרב הארגון, יחד עם מבצע הביפרים שפגע באלפי מחבלים.
עריפת המנהיגים הצליחה לשבש את יכולות הפיקוד והשליטה של חיזבאללה בצורה כה חמורה, בין היתר, גם משום שהתבצעה בקצב מהיר ובסיטונות – מאחר שארגון כזה נוטה להצמיח לו מנהיגי שטח חדשים והנהגה חלופית, כפי שלמשל קורה כעת בעזה.
להחזיר את המטוסים
ישראל, למעשה, כמעט שהחמיצה את ההזדמנות לחסל את נסראללה: כשהתקבלה אותה "ידיעת זהב" שהוא עומד להיפגש עם יועציו ביום שישי בבונקר הסודי, היו הדעות חלוקות בצמרת הביטחונית-מדינית. הרמטכ"ל הלוי ושר הביטחון גלנט אמרו שאמנם רצוי לחסל את נסראללה, אבל מאחר שזה עלול להביא לחזית עצימה בצפון - כולל סוריה והאיראנים, ובהמשך גם למלחמה אזורית - צריך לתאם מראש את התקיפה עם ביידן. עדכון כזה, למעשה, היה שולל את האפשרות לחסל את ראש הארגון הלבנוני, מאחר שהנשיא ואנשיו התנגדו לכל מהלך שעלול להוביל למלחמה כוללת.
לעומת זאת, ראש המוסד ואחרים בקבינט המצומצם דרשו להוציא לפועל את החיסול - ולא לתאם אותו מראש עם ביידן וצוותו. נתניהו פסח על שתי הסעיפים, היסס והחליט לא להחליט. הדיון הזה התקיים בלילה, ולמחרת נתניהו טס לעצרת האו"ם. בשעה מוקדמת של הבוקר (שעון ישראל), תוך כדי טיסה, קיבל החלטה לחסל את נסראללה, אחרי מידע מודיעיני שלפיו ייתכן שההזדמנות הזו לא תחזור על עצמה.
גורם נוסף שתרם בצורה מכרעת לתבוסת חיזבאללה היה ההונאה שיזם אגף המבצעים של צה"ל. נסראללה, אפילו אחרי מתקפת הביפרים ומכשירי הקשר שיצאה לפועל ב-17 וב-18 בספטמבר ‑ לא הבין שישראל פתחה נגדו במתקפה כוללת. הוא המשיך לדבוק ב"שיטת המשוואות", שלפיה אם ישראל פוגעת במטרה צבאית - הוא יורה על מטרות צבאיות; ואם ישראל פוגעת לשיטתו במטרה אזרחית, הוא יורה על מטרות אזרחיות.
האנשים שהתגנבו אל המבנה שמתחתיו שכן הבונקר הסודי העריכו שהסיכויים שלהם לחזור בשלום מהמשימה הם 50-50, שכן גם אם לא ייתפסו על ידי אנשי חיזבאללה - היה סיכוי טוב שייפגעו מהפצצות שהטיל חיל האוויר
הסיבה לחוסר ההבנה של נסראללה הייתה שצה"ל, במקום להנחית מהלומה אחת ולהמשיך בה ברצף ובעצימות כמה ימים, חילק את המתקפה על חיזבאללה לכמה שלבים. זה התחיל בחיסול פואד שוכר ביולי, ואחר כך, כאמור, מתקפת הביפרים ומכשירי הקשר בספטמבר. יום לאחר מכן פתח חיל האוויר במבצע "חיצי צפון" שבו השמיד את הטילים שחיזבאללה איחסן בקרב אוכלוסייה אזרחית ושיגר מתוכה - בהנחה שגויה שכך צה"ל לא יפעל נגדם.
ב-20 בספטמבר חוסל, במסגרת מבצעי "סדר חדש", מפקד כוח רדואן איברהים עקיל יחד עם בכירי היחידה המובחרת. נסראללה בתגובה, הורה לפגוע במטרות אזרחיות, בעיקר שיגור טילי נ"ט לעבר מטולה ויישובי גבול נוספים, מאחר שגם הבכירים חוסלו במטרות "אזרחיות" לשיטתו. אסטרטגיית המשוואות שלו הייתה ביטוי לקונספציית "קורי הכביש" שהגה והנחיל לכל גורמי ציר הרשע, ולפיה אף שישראל חזקה צבאית – בפועל היא עייפה ממלחמות ולאזרחיה אין כושר עמידה ורצון להילחם.
נסראללה, צריך להודות, לא טעה לגמרי: אסטרטגיית ההכלה שנקטו ישראל וצה"ל מאז מלחמת לבנון השנייה וגם לפניה, גם בעזה, רק איששה ותיקפה את התיאוריה שלו. אלא שנסראללה לא הבין את העובדה הגנטית שאחרי השואה, העם היהודי מתלכד באופן ספונטני במלחמה וכשנשקפת לו סכנה קיומית. את נסראללה, החוסן הלאומי הזה הפתיע. גישת ה"לא עוד" של העם היהודי הביסה את תיאוריית "קורי העכביש", אבל המנהיג השיעי ששלט בצורה ריכוזית 30 שנה היה אחוז היבריס. הוא האמין שישראל לא תעז להשמיד את ארגונו ובטח שלא תעז לפגוע בו, מחשש שימטיר עלינו את עשרות אלפי הטילים והכטב"מים שלו.
מה שתרם לתחושת ההיבריס היה העובדה שהציר השיעי, בהנהגת המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, ראה בו "מנכ"ל המזרח התיכון" - במיוחד אחרי חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה ב-2020. "מאז, נסראללה הוביל למעשה את הציר השיעי כולו בכל מה שנוגע למלחמה בישראל", אומר גורם בכיר במערך המודיעין של ישראל. "זה כולל את החות'ים בתימן, המיליציות השיעיות בעיראק וגם את כוח קודס האיראני בסוריה ובלבנון".
אבל מי שהחשיב את עצמו כמבין מספר אחת בחברה הישראלית - לא הבין שישראל עברה לתקוף אותו. אם בתגובה על "חיצי הצפון", למשל, נסראללה היה מגיב בכל העוצמה שברשותו ומבקש עזרה מהאיראנים - ייתכן שחיזבאללה היה מוכה ומושפל קשות, אבל נסראללה עצמו היה חי ומשקם מחדש את הארגון. גם העורף הישראלי היה נפגע קשות, וישראל הייתה נאלצת להפסיק את המלחמה. אבל נסראללה, כאמור, היה שבוי בקונספציה שלו.
חיזבאללה עדיין נערך
חיסול נסראללה אמנם היה נקודת מפנה חשובה במלחמה, אך באגף המודיעין של צה"ל מציעים שלא לזלזל וללעוג לנעים קאסם שמרבה להזיע בנאומיו התוקפניים. "הוא מסוגל להוביל את הארגון וגם להתוות מדיניות, למרות שאיננו נסראללה", אומר קצין בכיר באמ"ן.
חיזבאללה עצמו, איבד את בעלי הברית העיקריים שלו. אבל חמור מכך, מאחר שפעל מתוך אוכלוסייה אזרחית, נוצר ניכור בין חיזבאללה לבייס השיעי שבתוכו הוא פועל.
כיום עומד הארגון בפני דרישה להתפרק מנשקו ומסרב. נראה שהוא מוכן לעשות זאת בדרום לבנון, בעיקר מפני שצה"ל כבר ניקה - וממשיך לנקות – את רוב האזור משרידי האמל"ח שאוחסנו שם. אבל, מצפון לליטני חיזבאללה עדיין נערך, ויש ברשותו כמות לא קטנה של טילים מדויקים וכטב"מים שהוא יכול להפעיל נגד ישראל - ולכן הוא עדיין גורם שיש להתחשב בו. הסיפור של נסראללה נגמר, אבל זה של חיזבאללה עדיין לא.
