כולנו עדים למופעים המתוזמנים היטב שבאמצעותם מקפיד ראש הממשלה לשלוט לנו בתודעה ולהשריש בעומקה את התחושה הכוזבת שאין לציבור הליברלי במדינת ישראל שום דרך לפרוץ את מטריקס האימה שכלא אותנו בתוכו. מתוך כך, מרגישים רבים מאיתנו לכודים יותר ויותר בתוך מעגל שחור ומדמם בדמותם של חטופים שהופקרו אל מותם, לוחמים שמוסרים נפשם במלחמת נצח שמבודדת את ישראל ומדרדרת אותה עשורים לאחור, שצידוקה נותר מגזרי ומשיחי והיא מגובה בשלטון של דחלילים עושי דברו, שבינם לבין הנהגה אין שום דבר.
אל מול כל אלה, לנו, כאזרחים שוחרי טוב ותאבי מחר מואר, יש האחריות והחובה להחליט מה נרצה להיות – עם חופשי או עם נשלט. ולכן, גם ערב השנה החדשה, חובה עלינו להתנגד לשטיפת המוח הזו, להתייצב בתודעה נחושה אל מול איום הסופר-ספרטה ומופעי עוועים דומים לו, ולהציב מולם את הסיפור הישראלי העצום והאופטימי שלנו.
סיפור רב-שכבות של אתוס ציוני עיקש שנושאים גיבורות וגיבורים בני כל הגילים, שאינם מוכנים לחיות על החרב, שמקדשים את החיים היצרניים, הפוריים, החופשיים, המשותפים והטובים, שוחרי עתיד ודעת וערבות הדדית, שמתעקשים להיחלץ ממצולות המשיחיות והחורבן אל זרועות המחר הגואל שראוי לחיותו. או כפי שנטען ששמעון פרס אמר, בפרפרזה על מרטין בובר: "ההמצאה הגדולה ביותר של העם היהודי היא העתיד".
הסיפור הישראלי העצום והאופטימי הוא סיפור רב-שכבות של אתוס ציוני עיקש שנושאים גיבורות וגיבורים בני כל הגילים שמקדשים את החיים הפוריים, החופשיים, המשותפים והטובים, שוחרי עתיד ודעת וערבות הדדית
זהו העתיד שמתוכו קבע אלי שרעבי שהוא לא שמאל ולא ימין, הוא ישר; וזהו המחר שעבורו הכריז בסוף השבוע שורד השבי והלוחם הגיבור עידן אלכסנדר שהוא חוזר ללבוש את מדי צה"ל; וזהו המוסר שבגינו ניצבה נעמה לוי במליאת האומות המאוחדות וקראה לפעולה מיידית לשחרור כל החטופים שהופקרו מאחור; וזהו המחר שבשמו יעבירו אלפים את ערב החג במאהל בירושלים, לצד משפחות החטופים הזועקות כבר שנתיים להשבת יקיריהם ממנהרות המוות.
ובשם המחר הזה הקימו אדוה ויוסי אברמוביץ, הוריה של נועם אברמוביץ התצפיתנית שנרצחה בנחל עוז, את "בדרכי נועם" – פרויקט שיזרים דם חדש ומקצועי ואיכותי אל מסדרונות השירות הציבורי; וזהו המחר שמציב את אוניברסיטת תל-אביב והטכניון בעשירייה העולמית הפותחת של מדד היזמות לשנת 2025, עם הכי הרבה בוגרים שהקימו חברות סטארט-אפ וגייסו מיליארדים מקרנות הון סיכון; וזהו גם המחר שעל כנפיו 2,500 צעירים עולים על אדמת הנגב המערבי לעשות חקלאות וחיים, והמחר שעבורו הפעיל החברתי שיבי פרומן, בנו של הרב הליברל ומרובה הזכויות מנחם פרומן, עוזב את ביתו בתקוע וביחד עם מיכל רעייתו וילדיהם עובר לגור בשדרות הפצועה, ומחר שבו יונתן שלו, מפקד בן 22 ביחידת מגלן, מקים את ארגון הצעירים המשרתים "כתף אל כתף" שמבטיח שוויון בנטל ומתחייב שהדור שנלחם יחד הוא הדור שיציל ויבנה מחדש את המדינה, וירפא אותה ממחלת הפילוג שפשתה בה, ומשרתת רק את השלטון שיכור הכוח.
ויש עוד הרבה מאוד דוגמאות של ישראלים שוחרי מחר, שעבורו עלינו להילחם – ביחד.
