חֲלַב הָאֵם הוֹפֵךְ לְיַיִן מַר
אַךְ יַיִן מַר אֵינוֹ מַחְלִיף חָלָב שֶׁל אֵם:
הַשֶּׁבֶר, הַשּׁוֹאֵף לִהְיוֹת שָׁלֵם,
יַחֲלֹם לַשָּׁוְא חֲלוֹם בִּלְתִּי נִגְמָר,
שֶׁיִּתְגַּשֵּׁם רַק בְּמוֹתוֹ שֶׁל הַחוֹלֵם.
אֲפִלּוּ הָעוֹרֵב הַמְּבַשֵּׂר
עַל בּוֹא הַמֶּלֶךְ לְטִירַת מַקְבֶּת
הָיָה צָרוּד, כְּאִלּוּ הִתְלַבֵּט
בֵּין צְלִיל שְׂפָתוֹ שֶׁל הַמַּצְפּוּן הַמְּיַסֵּר,
וְרַצְחָנוּת, לָהּ אֵין אֲפִלּוּ אָלֶף-בֵּית –
כָּל הַבָּעָה הִיא הַכְלָאָה בּוֹטָה
בֵּין מוּזִיקָה שְׁמֵימִית וּגְעִיָּה,
בֵּין שִׁיר-מַלְאָךְ וְאֵיךְ שֶׁהַחַיָּה
גּוֹנַחַת בְּיִחוּם וּבְעֵת שְׁחִיטָה.
וּמָה שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי לֹא הָיָה
אחר הדברים האלה
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
בָּא בַּחֲלוֹמִי לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן
עַל חָטְמוֹ מִשְׁקָפַיִם וּבְיָדוֹ עִתּוֹן
וְאָמַר לִי: הִנֵּה פֹּה מוֹדַעַת אֵבֶל עַל שִׁמְךָ
וְשָׁאַלְתִּי: מִי אַתָּה בִּכְלָל וּמִי בִּכְלָל שָׂמְךָ
וְהֶרְאַנִי אֶת שְׁמוֹת מִי שֶׁחָתְמוּ אֶת מוֹתִי בְּשִׂמְחָה
וְהָיָה הַדָּבָר הַהוּא בְּעֵינָי לְפֶלֶא
וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: בִּתִּי צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא
שָׁוְא יְדַבְּרוּ הַחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה
על מה החלום הזה, לעזאזל
חָלַמְתִּי שֶׁהָמוֹן אִמָּהוֹת נָסוֹת
אֶל תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַנְּטוּשָׁה
כְּשֶׁהֵן דּוֹחֲפוֹת בִּדְמָמָה מֻחְלֶטֶת
עֶגְלוֹת יְלָדִים רֵיקוֹת מִיְּלָדִים
וּמִשְּׁמֵי הָאֵפֶר נִתַּךְ לָאָרֶץ
גֶּשֶׁם מַר שֶׁל עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת
בִּרְעֹם יַחַד צִפּוֹרֵי הַמַּתֶּכֶת
בִּמְעוֹפָן לַהֲפֹךְ בְּנֵי אָדָם לְאָבָק
