אֵל נורָא עֲלִילָה. הַמְצִיא לִי מְחִילָה. בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה.
טע בי את האומץ בימי התשובה לשוב אל עצמי.
להחיות את הטבע שנשתכח מזיכרוני.
לקרוא לפיטר פן ולנסיך הקטן לפעום מחדש.
לחמול את מי שהייתי ועודני.
אֵל נורָא עֲלִילָה. הַמְצִיא לִי הֲכָלָה. בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה.
אָשַׁמְתִּי. בָּגַדְתִּי. גָּזַלְתִּי. דִּבַּרְתִּי דֹּפִי וְלָשׁוֹן הָרַע.
בעיקר לעצמי.
שִׂים בי שָׁלום טובָה וּבְרָכָה.
עשה שלום בית בין כל חדרי לִבי.
אֵל נורָא עֲלִילָה. הַמְצִיא לִי פְּעֻלָּה. בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה.
ברא בי את המילים המרפאות
ובזכותן להבריא את עצמי ואת העולם.
קרא את מחשבותיי. הזכר את כוחי.
שלח אותי עטוף בחמלה וברחמים.
עושֶׂה הַשָּׁלום בִּמְרומָיו, הוּא בְרַחֲמָיו הִמְצִיא לִי מְחִילָה.
להספיק. כאן ועכשיו.
אני שב להמציא נחלה נכונה.
ביקשתיו והוא תמיד מצאני.
בזכותו הסתלחתי בכסות גופי ובצל שאיתי
ואומר אמן.
