מתוך מחברת
א | ביתנו לא היה לנו קן...
בֵּיתֵנוּ לֹא הָיָה לָנוּ קֵן, לֹא הָיָה לָנוּ חוֹמָה.
מִן הַחַלּוֹנוֹת הַקְּרוּעִים נָשְׁבָה הָרוּחַ, רוּחַ בּוֹדֶדֶת מִן הַשָּׂדֶה,
שֶׁנִּרְצַח בּוֹ הַדּוֹד.
פָּרוּץ הָיָה הַבַּיִת. הַתִּקְרָה לֹא כִּסְּתָה אֶת הַשָּׁמַיִם, לֹא רִסְּנָה אֶת הַתְּהוֹם.
הַכֹּל סָדוּק הָיָה, פָּתוּחַ לֵאלֹהִים וְלָאֵימָה.
וְלֹא הָיוּ עֵינַיִם שְׁלֵווֹת לְהִסְתַּתֵּר בָּהֶן, לְהִתְחַבֵּא בְּתוֹכָן מִן הַבְּדִידוּת.
מִן הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁבַּלֵּב, מִן הַחֹשֶךְ, מֵעֲנָנִים מְשֻׁנִּים, מִן הַהֶרֶג. וּמִן הַטֵּרוּף.
כִּיתוֹמִים תָּעוּ הַ"גְּדוֹלִים" וְלֹא הָיָה לְאָן לָנוּס...
ב | גֵּאה היה הלב
אֵיךְ אַבִּיט אֶל שָׁמֶיךָ? בֹּשְׁתִּי מִן הַכּוֹכָבִים.
הַאֶפְרֹשׂ לִפְנֵיהֶם יָמִים שֶׁיָּרַקְתִּי עֲלֵיהֶם?
הַאַחֲזִיר בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת שֶׁל לֵילוֹת לֵאלֹהִים?
חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶפְרֹק לֵילוֹת שֶׁל כֶּסֶף לְרַגְלֶיךָ,
שֶׁאָשִׁיב לְךָ יָמִים שֶׁל פָּז נָקִי.
חָשַׁבְתִּי שֶׁאָבִיא גַּנִּים רַעֲנַנִּים שֶׁל כְּאֵב.
גֵּאֶה הָיָה הַלֵּב.
ג | הלכתי לשדה...
הָעֵצִים קִבְּלוּ אוֹתִי בְּחִבָּה וּבְפַשְׁטוּת.
הָאֶבֶן הֵבִינָה מַדּוּעַ אֲנִי דּוֹמֵמָה.
חוֹחַ-הַזָּהָב לֹא דָּקַר, לֹא הִזְכִּיר כִּשְׁלוֹנוֹת.
"גַּם אֲנִי פּוֹרֵחַ וְנוֹבֵל" - אָמַר.
וְהַתְּכֵלֶת יָרְדָה אֵלַי לְהַגִּיד לִי:
"אַל תַּאֲמִינִי... הַטֹּהַר אֵינֶנּוּ פְּגָם..."
מְאֹד-מְאֹד נָשְׁקָה אוֹתִי הַשֶּׁמֶשׁ וְהִבְטִיחָה נִפְלָאוֹת.
עָצוּב לָהּ, שֶׁהִיא תִּשָּׁאֵר תָּמִיד יָפָה וַאֲנִי אָמוּת.
ד | מתוק להתפלל...
מָתוֹק לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה שֶׁעָבַר בָּרְחוֹב וּבְעֵינָיו עַצְבוּת.
לִשְׁכֹּחַ אֶת עָנְיִי בִּגְלַל אַלְמוֹנִי שֶׁצָּעַד בְּיַתְמוּת.
מָתוֹק לָלֶכֶת לֶהָרִים וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת אַפַּיִם וּלְבַקֵּשׁ אַהֲבָה
בִּשְׁבִיל אַחַת שֶׁהִיא לֹא אָנוּ.
וְלִשְׁכֹּחַ אֶת עַצְמִי.
ה | נסיעה
חָזַרְתִּי מִנְּסִיעָה קְצָרָה שֶׁל רֶגַע בְּעֵינֶיךָ. רַעֲנַנָּה כְּיָם.
חָזַרְתִּי מִנְּסִיעָה קְצָרָה שֶׁל רֶגַע בְּעֵינֶיךָ, שְׁלֵוָה, כְּאִלּוּ רָחַצְתִּי בַּנְּהָרוֹת
הַשְּׁקֵטִים הַלְּבָנִים.
חָזַרְתִּי מְלֵאַת אוֹר מִן הַטְּבִילָה בְּעֵינֶיךָ, כְּאִלּוּ עַפְתִּי אֶל הַזִּיו הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּבְרָא בַּתֹּהוּ בְּמַאֲמַר אֱלֹהִים.
אֶת חַדְרִי הַצָּהֹב, הַבּוֹדֵד, שֶׁקִּירוֹתָיו עֵירֻמִּים, קִשַּׁטְתִּי בְּמַה שֶּׁהֵבֵאתִי מִן הַמַּסָּע בְּעֵינֶיךָ, כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ לְרֶגַע בָּרְחוֹב הַהוֹמֶה.
ו | ...כַּחלומי
כַּחֲלוֹמִי שֶׁעָף לִלְבָבוֹת זָרִים,
כַּחֲלוֹמִי הַנִּלְעָג,
מְרַחֵף הַפַּרְפַּר הַלָּבָן עַל רָאשֵׁי הַקּוֹצִים הַדּוֹקְרִים.
ז | תפילה
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!
אַל תִּתֵּן שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ חַיַּי.
כִּי מָה אַעֲמִיד לְמַעַנְךָ בְּנִסָּיוֹן?
כִּי מָה אַקְרִיב לְךָ מַתָּנָה?
חַיִּים שְׂנוּאִים? חַיֵּי בִּזָּיוֹן?
ח | מאַיִן?
בְּלִי שָׁמַיִם, בְּלִי הָרִים, בְּלִי רֵעִים.
וּמֵאַיִן, מֵאַיִן אֶשְׁאַב אֶת הָאוֹר?
מֵאַיִן אֶשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ?
מִן הַקִּירוֹת הַצְּהֻבִּים שֶׁל חַדְרִי?
מִן הַתִּקְרָה הַצְּהֻבָּה?
ט | ירושלים
כָּבֵד לָשֵׂאת אֶת גְּדֻלָּתֵךְ יוֹם-יוֹם.
לֵילוֹתַיִךְ עֲמֻקִּים כִּתְהוֹם, הָרַיִךְ גְּבוֹהִים וּבָתַּיִךְ בָּתֵּי אֶבֶן אִלְּמִים.
בָּךְ הַחֵטְא מְחַיֵּךְ כְּקָדוֹשׁ, וְקַבְּצָנִית אִלֶּמֶת, שֶׁחֶצְיָהּ חַיָּה וְחֶצְיָהּ אָדָם,
שׁוֹכֶבֶת בִּפְאֵר.
בָּךְ צוֹעֵד כְּנָבִיא גַּם אֲשֶׁר יַצִּיג אֶת נַפְשׁוֹ לְרַאֲוָה.
אֵימָה לִהְיוֹת בְּתוֹכֵךְ חוֹלָה וְאוֹבֶדֶת וְלַחְלֹם.
הֲלֹא אֵין כְּאֵב, אֵין פֶּשַׁע וְאֵין אַהֲבָה, שֶׁלָּהֶם תִּתְפַּלְּאִי.
הֲלֹא אֶת הַכֹּל כְּבָר שָׁמַעְתְּ, אֶת הַכֹּל כְּבָר רָאִית, אֶת הַכֹּל אַתְּ יוֹדַעַת.
מִי לֹא בָּכָה בְּחֵיקֵךְ? מִי לֹא נָשַׁק אֶת רַגְלַיִךְ?
כָּבֵד לָשֵׂאת אֶת כִּתְרֵךְ.
הַכַּרְמֶל תָּמִים מִמֵּךְ, יָרֹק מִמֵּךְ, עַלִּיז מִמֵּךְ, חַם מִמֵּךְ.
מַדּוּעַ אֲנִי אוֹתָךְ אוֹהֶבֶת?
י | שיר העקרה
לוּ הָיִיתָ לִי,
לוּ הָיִיתָ, הֶעָנֹג,
אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְצֹחַ,
אִי אֶפְשָׁר הָיָה לַהֲרֹג.
הֲלֹא טֶרֶם הָיִיתָ
וַאֲנִי וִתַּרְתִּי עַל יָפְיִי לְמַעַנְךָ.
אָמַרְתִּי:
יִהְיֶה הוּא יָפֶה בִּמְקוֹמִי.
הֲלֹא טֶרֶם הָיִיתָ
הֵסַרְתִּי מֵעַל רֹאשִׁי אֶת זֵר הַחֲלוֹמוֹת וְהַתְּהִלָּה
כְּדֵי לָשִׂים אוֹתוֹ חַי וְרַעֲנָן
עַל רֹאשְׁךָ.
לוּ הָיִיתָ לִי —
כָּל לַיְלָה הָיָה חָדָשׁ בִּשְׁבִילִי
וְכָל בֹּקֶר בְּשׂוֹרָה.
הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה בָּא לְנַשֵּׁק אֶת עֵינֶיךָ,
לְלַמֶּדְךָ אֶת הָאוֹר,
וְהַצֵּל הָיָה רוֹקֵד לְפָנֶיךָ
כְּנַעַר, כְּמוּקְיוֹן.
הַשְּׁכֵנִים הָיוּ מִתְפַּלְּאִים, אֵיךְ אֻשַּׁרְתִּי כָּל כָּךְ, וַאֲנִי בָּעֶרֶב הָיִיתִי מַדְלִיקָה
נֵרוֹת וּמִתְפַּלְּלָה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, שֶׁיִּזְכֹּר אֶת כָּל הָעֲקָרוֹת.
לוּ הָיִיתָ לִי —
הָיִיתִי נוֹשֵׂאת אוֹתְךָ אֶל הֶהָרִים
בְּמָקוֹם שֶׁמִּתְהַלְּכִים הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה עֵירֻמִּים.
הָיִיתִי נוֹשֵׂאת אוֹתְךָ עַל זְרוֹעוֹתַי וְשָׁרָה.
וּכְשֶׁהָיִיתָ גָּדֵל עֲמוּס חֲלוֹמוֹת,
וּבָאתָ עַל עִיר הָאֲבָנִים:
הָיִיתִי כְּמוֹ חַנָּה
מַשְׁאִילָה אוֹתְךָ לֵאלֹהִים.
(עשרת השירים נדפסו בספר 'בסער: מאסף מוגש לחייל ולחיילת העברים מאת סופרי ארץ-ישראל'. העורך: יעקב פיכמן. הוצאת אגודת הסופרים העברים, תש"ג [אוקטובר 1943], עמ' 343-338)
היש אהבה?
אָחִי-יְחִידִי שָׁב עִוֵּר הַבַּיְתָה.
הֲישֵׁ אַהֲַבָה
שֶׁתָּבִין אֶת לִבּוֹ?
אָחִי מִתְהַלֵּךְ בְּתֵבֵל שֶׁהֶחְשִׁיכָה,
יַחְתֹּר לַמַּרְאוֹת
שֶׁצָּלְלוּ בְּדָמוֹ.
אַל תִּתְיַפְּחִי, חֶמְלָה בּוֹגֵדָה,
לְפֶתַח הָאֵיד שֶׁנִּפְעַר כִּתְהוֹם.
אַל תְּטַמְּאִי בְּכַעַס
אֶת סוֹד הָאֹפֶל.
לֹא בּוֹדֵד הַנַּעַר,
לֹא יִפֹּל בַּשּׁוּחָה.
אוֹתוֹ וְאֶת גּוֹרָלוֹ
אִמְּצָה אֶל לִבָּהּ רָמַת-יַעַר
בְּעֶדְנָה נִיחוֹחָה.
בְּקוֹלֵךְ הַדּוֹרֵס אַל-נָא תִּרְצְחִי
אֶת נִצַּן-הַתּוֹחֶלֶת שֶׁצָּמַח
מִשָּׁרְשֵׁי יֵאוּשׁוֹ - וְנָבַט
בִּנְשֹׁב רוּחַ עַזָּה שֶׁתָּקְעָה הַיָּמָּה
מְצוּקוֹת אֵין-סְפוֹר.
הוֹ, מֶרְחַב-הַפְּלָאִים!
גַּע אַתָּה בְּאָחִי,
סֹב בֵּיתוֹ, לְפֹת חַיָּיו,
הוֹלִיכֶנּוּ
לִגְאֻלָּה שֶׁל אֱמֶת, לְחֹפֶשׁ שֶׁל דַּעַת
אָז יִפְרשֹׂ כָּנָף
עֲתִידוֹ גְּדָל-הַכְּאֵב
וְיַמְרִיא
אֶל הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ,
הַפִּלְאִי כְּיוֹם חַי וְהָדוּר.
מָתַי יִלְמַד הָאָדָם
מִן הַמֶּרְחָב
אַהֲבָה
הַפְּתוּחָה לְאֵין-סוֹף?
('הפועל הצעיר', 1953)
מתוך מהדורת כל שירי המשוררת זלדה (1914-1984) בעריכת גדעון טיקוצקי | הקיבוץ המאוחד
