שון פינק, ליז ליסין ובנם המאומץ אדי בן העשר יהיו בין העולים החדשים שיחגגו הערב את ראש השנה הראשון שלהם בישראל. גם המלחמה לא הרתיעה את המשפחה, שעלתה לארץ רק לפני חודשיים מקליבלנד, אוהיו.
"היו לנו חששות לגבי המשך החיים בארה"ב", מספר פינק, מאנשי התקשורת שעמדו מאחורי תוכנית הרדיו "שלום אמריקה". "גרנו בקהילה יהודית בקליבלנד, אבל גם ראינו מה קורה סביבנו. חשבנו שהמצב גרוע ושצריך לדעת מתי לעזוב. בדרך כלל כשמבינים שצריך לעזוב זה מאוחר מדי ולא רצינו להגיע למצב הזה". לדבריו, גם העובדה שבנם המאומץ הוא סיני הייתה שיקול בהחלטה. "באמריקה מתחילים לראות יחס עוין כלפי מהגרים, ולא רצינו שהבן שלנו יגדל למצב לא טוב", מסביר פינק, שעלה לארץ עם משפחתו בעזרת ארגון "נפש בנפש" לפני חודשיים. "אנחנו עדיין לומדים איך להיות ישראלים. היו לנו קצת בעיות בהתחלה, אבל הכרנו אנשים שמאוד עוזרים לנו".
2 צפייה בגלריה
yk14525522
yk14525522
("אנחנו עדיין לומדים איך להיות ישראלים". שון פינק, ליז ליסין ובנם אדי)
השלושה, שמתגוררים בכרמי גת, חגגו עד עכשיו את החגים בקהילה בקליבלנד, והם נרגשים להיות בישראל בחגי תשרי בפעם הראשונה. "אנחנו מתחילים משהו חדש יחד עם השנה החדשה", אומר פינק. "נכון, זה יהיה שונה, אבל אנחנו מקבלים את החג כחלק מהקהילה הישראלית. זה מדהים אותנו לראות בכל מקום את הכיתוב 'חג שמח' ואת הקישוטים לחגים. זה מזכיר לנו כל הזמן שאנחנו במדינת היהודים.
"פה אנחנו יודעים מי האויב, ובארה"ב זה לא תמיד ברור. המשפחות הרימו גבה על המהלך, אבל אין מדינה טובה יותר בביטחון מישראל. מרגיש יותר בטוח להיות כאן, אפילו במלחמה, מאשר בארה"ב כשמסתכלים כמה שנים קדימה", הוא מסכם. חודש לפניהם עלתה ארצה מקונטיקט ניקול שאנקר (32), גם היא בעזרת "נפש בנפש", והצטרפה לאחותה שמתגוררת בישראל כבר מספר שנים. "למדתי פה באוניברסיטה ב-2011 וזו הייתה השנה הטובה בחיי. מאז באתי לביקורים", מספרת שאנקר, עובדת סוציאלית שמתגוררת בתל-אביב. "אחרי 7 באוקטובר ידעתי שאני רוצה לעשות עלייה ולבנות את החיים שלי בישראל".
2 צפייה בגלריה
yk14525606
yk14525606
"רציתי להיות פה במלחמה. ההורים חשבו שהשתגעתי". ניקול שאנקר
העובדה שזמן קצר לפני שהגיעה לישראל שוגרו לכאן טילים איראניים לא הרתיעה אותה, אפילו להפך. "רציתי להיות פה בזמן המלחמה", היא אומרת. "חשבתי שאני יכולה לעזור. הייתי במתח אדיר ואפילו חשבתי להגיע דרך מצרים, אבל למזלם של ההורים שלי, שחשבו שהשתגעתי, זה לא קרה". השנה שאנקר תשב לשולחן החג עם חברים ולא עם המשפחה. "אני עוד לא יודעת איפה, אבל אני לא מודאגת כי בטוח כאן. זה מרגש וממלא אותי בכבוד להתחיל את השנה החדשה כאן, כי זה הבית".