אנחנו תשושים מחום, צמאים ורעבים. כרגע חזרנו מצעידה בצהרי יום בוער, בפארק החף מכל צל. ומה עם הקיוסק הקטן בפארק? סגור, כרגיל.
יש לנו בקבוק מים. כשפותחים אותו פורץ גייזר לוהט. המקרר בבית מציע רק שאריות, כך שהאופציה להכנת ארוחה ביתית איננה קיימת. למעשה, אין לנו אנרגיה אפילו לפתוח את המקרר ולבדוק.
לאיש מאיתנו אין טיפת אנרגיה מיותרת לקום ולקנות משהו, ובכל מקרה החנויות סגורות כי זהו יומו של הקדוש אורסו.
לבשל אצטרובלים?
מרוב רעב אנו שוקלים אפילו לבשל כמה אצטרובלים מהעץ שבחצר, או חס ושלום, אישה את בעלה. מה שיגיע קודם. אבל עודנו יושבים ונאנחים, נשמע צלצול בפעמון הדלת ובפתח עומדת שכנתנו, בשלנית העל, פליצ׳ינה פודון.
בערך מדי שנה היא עורכת לנו סדנת פסטה ביתית, אבל למרות שלא קבענו תוכנית כלשהי להיום היא מגיעה. אחרי שהיא נבהלת למראנו, היא אומרת: ״אתם נראים כמי שזקוקים לאינפוזיה בריח אורנים! מה קרה לכם? מי יוצא בכלל ביום כזה? אינכם יודעים שאורסו הקדוש לא מרשה?״.
למה שנדע? ״כי כתוב בשלט האדום באמצע היער שההליכה והאכילה אסורים בימים הקדושים כדי לא להפר את מנוחתו של אורסו״.
פליצ׳ינה שלווה כדרכה על אף שהיא נושאת בידיה שני סירים קומפקטיים אך כבדים. ברגע שהיא מניחה אותם על הכיריים ומסירה את המכסים עולה מהם ניחוח שיכול להעיר גם את אורסו וחבריו הקדושים.
״הכנתי פולנטה ולקחתי אתכם בחשבון״, היא אומרת ברוך. רוך הוא התו הראשון בשיח של בשלנית מול רעבים. מורעבים אנחנו מציצים אל תוך הסירים של פליצ׳ינה ומתמלאים עונג. בפנים מתגלה תבשיל נקניקיות צנומות ורזות מבשר טהור וללא שמץ של תבלין זר שיונח אחר כבוד על הפולנטה. הניחוח, שממלא את החלל, שוצף בכל הכפר.
לא דומה לכלום
עכשיו תראו, הפולנטה הפשוטה ביותר, מוגשת חמה, ואיש לא ימחה אם חלק מהגרגירים מרירים מעט. הפולנטה אינה משא יגע של קיץ, אבל כהרף עין, כשהסתיו רק פורץ, מניחה עצמה הפולנטה בכבדות על קערת הסועד. ואם יש לו מזל, היא דשנה וכבדה, כי כך צריך מרקמה להיות. ואם מזלו גובר, היא מלווה באותן נקניקיות ברוטב דשן של פלפלים ועגבניות. רק שהפולנטה של משפחת פודון אינה דומה לכלום והמתכון שבבסיסה הוא מאכל אלים. זהו ניחוח עז של גרגירי תירס קלויים, חמאה וגבינת פונטינה נמסה.
הגרסה הזאת של פליצ׳ינה מחייבת זמן בישול וערבוב נכבד, אבל כשהיא על השולחן מעלה אדים, שוכחים את האקסטרה עמל ויגע. ואם נותר משהו מהתבשיל שלא נטרף, כדאי להקפיא קוביות קטנות בתוך קופסה, ולפני ההגשה לטגן מעט משני הצדדים.
עכשיו פליצ׳ינה מדריכה אותנו תוך כדי הגשה כיצד בדיוק עורמים את הסלסיצ׳ות הדקות על הפולנטה ויוצקים רוטב לוהט. הריח כנראה עושה את שלו והשכנים מתחילים להגיע.
איך ידעת?
קולנוען היה מזקק מרצף האירועים הזה סרט עם שלושה רעבים, שני סירים וטבחית נהדרת אחת. ברגע מסוים עוקבת המצלמה אחרי הליכתם המרוכזת. כל הסירים נישאים בידי הטבחית, לכולם ממתין אותו גורל שאינם יודעים עליו. להיפגש באמצע הדרך, פנים אל פנים, גיבורים אלמונים, כולל הטבחית חדורת המטרה. כל כף שנתקעת בגוש הצהבהב העשיר, מותירה מבט של אושר על פני הגיבורים שמעולם לא טעמו גבעה כזו דחוסה ומוצקה. שקט משתרר, הבמאי מבשר ״קאט!״.
הפולנטה של משפחת פודון
המאכל הזה הוא תוצאה של משק אוטרקי אמיתי ברוח התקופה. משפחת פודון זורעת ומגדלת את התירס, אחר כך קוטפים ומייבשים בשדה ושולחים לאדון הכותש. ורק אז מבשלים המון זמן.
החומרים:
2 ליטר מים מינרליים
½ קילו קמח תירס טחון גס (לא אינסטנט!)
מלח לפי הטעם
150 גרם פונטינה איטלקית
100 גרם חמאה נמסה
אופציה: שני בצלים מושחמים
הכנה:
1. מרתיחים את המים ומוסיפים את קמח התירס והמלח. מבשלים תוך כדי בחישה לפחות 35 דקות, או עד שקמח התירס התרכך והמים התאדו. הפולנטה צריכה להרגיש רכה ומעובה כמו דייסה דלילה – שכן היא עוד תתגבש.
2. פורסים את הגבינה לפרוסות בעובי של כחצי ס״מ.
3. בסיר קטן ואיכותי (בערך בקוטר 24-22) מניחים כמה כפות של פולנטה, עליה מניחים פרוסה של גבינת פונטינה ושוב עורמים על הגבינה 3 כפות נוספות של פולנטה ומסיימים בפונטינה.
4. יוצקים על הכל את החמאה הנמסה, ומניחים את הסיר על להבה קטנה מאוד במשך עשר דקות. משגיחים מהצד לבל יחרך.
