כשדמעות בגרונו ניצב גדי מוזס הנפלא בחדר האוכל הומה האדם בניר עוז בערב ראש השנה תשפ"ו ואמר את הברור מאליו, שנתיים אל תוך המלחמה: אסור לנו לשכוח לרגע אחד את החטופים. 48 חיים וחללים חייבים לחזור הביתה, עכשיו. אחרת אין סליחה ואין תשובה ואין תקומה, יש רק שברים-שברים שנהפוך להיות. יללת שברי עצמנו / ענת לב-אדלר