הִנֵּה הִיא שׁוּב מוֹפִיעָה לִי בַּחֲלוֹם,
מַלְכַּת הָרִקּוּדִים הַוָּתִיקָה שֶׁמַּסְבִּירָה לִי:
אַתְּ צְרִיכָה לְהִגָּמֵל מֵהָרִצְפָּה,
מֵהַקַּרְקַע, מִכָּל מָה שֶׁתַּחַת רַגְלַיִךְ...
שִׁמְרִי עַל רֹאשׁ גָּבוֹהַּ, כְּאִלּוּ שֶׁהָעֲנָנִים
הֵם הַגְּבוּל הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּךְ. תְּנִי
לִזְרוֹעוֹתַיִךְ לָגַעַת
בָּעֲנָנִים. דַּחֲפִי מַטָּה אֶת צַמְּרוֹת הָעֵצִים.
הַאֲמִינִי לִי, הִיא אוֹמֶרֶת, הַמָּוֶת קַל
יוֹתֵר כָּכָה.
