אופניים
כלי דו-גלגלי שנרכש במחיר מופקע לקראת החג, ועד סוכות הופך למתקן לעציצים בחדר המדרגות.
חידת בונוס: מהו היצור הכי עצבני בטבע? אב שמנסה רגע לפני כניסת הצום ללמד את בנו הקטן והמגושם לנסוע על אופניים בלי גלגלי עזר.
ארוחה מפסקת
לא יעזור כמה עופות, קציצות, שניצלים, אורז, תפו"א אפויים, מרקים, סלטים, לחמניות וקינוחים מפוצצי סוכר תצליח לדחוס בארוחה המפסקת – משהו באווירת הצום לעד יגרום לך להרגיש שפיספסת משהו, והנה הרעב תוקף אותך. פומו, הגרסה הקולינרית.
בגדים לבנים
אפשר לזרוק את הציניות הצידה – יש משהו מרשים בתמונה של קבוצת אנשים מבוגרים וצעירים לבושים לבן צועדים באיטיות אל בית הכנסת שבו התפללת מילדות. ההנהונים הקטנים לשלום, המלמולים החרישיים והמקומות הקבועים שרק על פיהם אתה מזהה שהגבאי גדול הגוף שהיה מרעים בקולו כבר איננו.
גלגלי עזר
(ראה גם: אופניים)
אם יש לך ילדים בגיל של אופניים עם גלגלי עזר, כדאי שיהיה לך גם כושר גופני של טריאתלט. מתישהו תמצא את עצמך צועד שני קילומטרים עם ילד על כתפיים, אופניים מתחת לבית השחי ותיק חטיפים ומים של הזאטוט המתפנק.
דודים
הארוחה של שבירת הצום היא אחד הרגעים המשפחתיים הכי מענגים שיש. כולם מאוששים, מחויכים ומלאי תחושת הקלה/קדושה/וואלה שיחקתי אותה. אבל איכשהו גם לכאן יתפלחו כמה משביתי שמחות. תמיד תצוץ הדודה עם הטון הידעני-נוזף: "אל תשתו מהר מדי, זה יעשה לכם כאב בטן". קצת אחריה יופיע הדוד עם הפטיש שיאיץ באמצע הקינוח: "יאללה חבריא, צריך לבנות את הסוכה".
הבל פה
עם השנים כבר הבנו ש"אין מצב שאני לא מצחצח שיניים במהלך הצום – אני מבטיח שלא לבלוע ולו טיפה", אבל המהדרין מקפידים ומחמירים גם בתחום היגיינת הפה. מי שמצליח לשרוד את הבל הפה שנישא באוויר בית הכנסת החל מתפילת שחרית הוא צדיק גמור והכל נסלח לו.
וי.או.די (VOD)
פעם זה היה מפלטם של הלא-צמים ומקלטם של ויכוחים מייגעים אינסופיים בסוגיית זכות האדם לצפות בסדרת מתח אמריקאית סוג ד' במהלך יום כיפור. עם כניסת שירותי הסטרימינג הגלובליים שלא כפופים לרגולציה ישראלית נחסך מאיתנו הדיון הטרחני שלפחות היה בו דבר אחד קדוש – זעם.
זום
בכל בית ועדה בישראל בטוחים שהם המציאו את המנה הכי טעימה והכי מתאימה לסוף הצום. אלה מעמיסים נוקידס, אחרים נרגעים עם תה ועוגת סולת, אלה מרביצים עוף שרק לפני יום וחצי שימש תרנגול כפרות ואחרים מסתפקים בשניצל סולידי. מי שהכי מתפארים בנוגע למאכל שבירת הצום שלהם הם בני העדה התימנית: זום. מדובר בתבשיל חלבי, מעין נזיד סמיך לתוכו ניתן להשליך פיסות לחם (המהדרין יכנו בהטעמה: פתות) ולתבל בסחוג. מי שלא שמע תימני מתפייט בנוגע לטעמו וניחוחו המכשף של הזום – לא שמע שירה מימיו.
חבוש עם ציפורן
יום כיפור הוא שעתו היפה של הפרי המשונה הזה העונה לשם חבוש. הוא הופך מוזר עוד יותר כשנועצים בו פרחי ציפורן מיובשים (לוק כללי של פרי חייזרי מסרט אימה), אבל זה גם מייצר לו גוון חום וריח מופלא שמסייע לעבור את השעות הקשות של הצום. מי שלא ראה במהלך תפילת "כל נדרי" סבתא מבוגרת מקרבת אל אפה חבוש ריחני עטוף במטפחת, ממלמלת משהו חרישי ומעבירה אותו אל נכדה שעושה בדיוק אותו דבר – לא יבין את סוד הקסם.
טיפים (להקלה על הצום)
"תלעס עלי תה בסוף הארוחה המפסקת – ככה הפה לא מתייבש ותמיד יש רוק", "תאכל שקדים – זה מחזיק הכי טוב", "תאכל פחמימות מורכבות", "תאכל סיבים תזונתיים, אבל כבר מהבוקר", "אתה משוגע? אל תתקרב לקפה!" – כמות הטיפים שבן אדם ממוצע שומע לפני הצום מפסידה רק למספר הפעמים שהוא ישמע את הבדיחה של השכן מלמטה "בטח, אני צם בין ארוחה לארוחה". קורע, אחי.
ילד עם פיתה
עוד לא המציאו בית כנסת שבו לא יופיע ברגע קריטי, כשהבטן מקרקרת וכולם מותשים, זאטוט שלועס באיטיות פיתה גדושה בשוקולד שמתישהו נופלת לו לרצפה והוא פורץ בבכי צווחני מתפנק. ועיניתם את נפשותיכם? לזה הוא התכוון.
כהנים, ברכה
אחת התמונות היפות של יום כיפור. לקראת סוף תפילת נעילה כל משפחה מתכנסת מתחת לטלית של האב ורחבת בית הכנסת נראית כמו אוסף אוהלים של שבט עתיק. נשים, גברים, ילדים, תינוקות – כולם נאספים יחד כדי לזכות בברכת כהנים. כל הדינמיקה המשפחתית מתכנסת אל מתחת לאותה טלית: מערכות היחסים, הבדיחות, המתיחויות, העקיצות והצביטות (פיזית, לא כמטפורה). ואז שליח הציבור מסיים במילים "וישם לך שלום" וכולם עוצמים עיניים ומקווים שהפעם התפילה תיענה.
לשון (או תוציא ת'לשון, נראה)
המבחן המדעי-אולטימטיבי בקרב ילדים שמתקרבים לגיל בר-מצווה ומנסים לצום בפעם הראשונה – הצגת הלשון מול חבריהם כדי להראות כמה היא לבנה ויבשה. כל מי שלא מוכן להוציא את הלשון, בטוח נתן לגימה מהטרופית שהסליק לתוך השקית של הטלית.
מזגן
הפעולה הכי מלחיצה שאיכשהו תמיד נדחית לארבע הדקות לפני כניסת הצום – תכנות הדלקת המזגנים בחדרים השונים לפי מפתח של גיל, מגדר ויכולת השוהה בו להרביץ שעות שינה ברצף. זה הרגע שבו אתה מתקשר בפאניקה לגיסך/אחיינך ההייטקיסט בתקווה שהוא ייתן לך תמיכה טכנית מרחוק. כשהוא לא עונה – אתה מקלל את כל העולם ואחותו. לא נורא, עוד מעט אתה תבקש מכולם סליחה.
נודר
אנחנו, בני דור ה-X, תקועים באמצע. בעוד דור ההורים שלנו היה מקפיד להוסיף בסופה של כל הבטחה/תכנון עתידי את המילים "בלי נדר" (שלא חלילה משהו ישתבש או תתפוס אותם במילה), דור הילדים זורק בלי למצמץ ובתדירות מרשימה את ההכרזה הפסקנית: "נודר" – סימן קריאה קולי שמבהיר כמה הנער רציני.
בגדול, מדובר בגרסה עדכנית ל"נשבע לך באמאשלי" הישן והטוב, אבל הכניסה של המילה נודר לשפה המדוברת הייתה כל כך חלקה וטבעית, עד שללא ספק מדובר בהברקה.
שימושים אפשריים: "נודר לך שהיה גול", "אני עוד חמש דקות אצלך, נודר!", "איזו הופעה בת xxx, נודר!"
ספרייה
רגע אחרי שראש השנה יוצא, נכנס הלחץ של יום כיפור ומתחילה הנהירה אל חנויות הספרים והספריות העירוניות, בתקווה למצוא שם מספיק חומר קריאה שיעביר לך את הצום. לפי כמות הספרים שאנשים מעמיסים נדמה שהם מתכוונים לקרוא ב-25 שעות הצום את יוליסס, החטא ועונשו ואת האחרון של גרוסמן. בפועל הם ישנו רוב הצום והדבר היחיד שהם צלחו זה כתבת שער ב"לאשה" ועוד כתבה קלילה במוסף (נגיד כמו זו שאתם קוראים עכשיו. היא באמת קלילה, נודר!).
עת שערי רצון
פיוט הסליחות הכי עוצמתי ומדמיע בכל הימים הנוראים. הפיוט, שמוכר יותר בשם "עוקד והנעקד", נכתב על ידי המשורר רבי יהודה בן שמואל אבן-עבאס ובדרך כלל נאמר בימי הסליחות וראש השנה, אבל בחלק מעדות צפון אפריקה גם בתפילת מנחה של יום כיפור.
הפיוט שמתאר את סיפור עקידת יצחק מצליח ללכוד את האימה והכאב בהתרחשות השנויה במחלוקת, כמו גם את צערה של שרה שמתואר ברגש עז. משהו בחזרתיות המהפנטת של קהל ששר בקול גדול "עוקד והנעקד והמזבח" מעורר בך שאלות שלא מרפות. כשמגיעה שורת התחינה "אל נא יהי עולם בלי ירח", השאלות כמו נעצרות באוויר ומגיעות הדמעות.
פרלמנט
בכל קבוצת חברים שהחליטה להעביר את הצום ביחד יקפוץ מתישהו הבחור שיזרוק: "רגע, אתה פוסל אותי?" – תזכורת לאחד המערכונים הכי מצוטטים של "הפרלמנט" (בהזדמנות זו, כבר אפשר להסכים שמדובר באחת מפסגות היצירה העברית?). מפה הדרך ל"זה לא אני, אלו הם חוקי הפורמט", "אתה עושה פיתה על הגז?", "איך נפתחה יפה" היא קצרה, טבעית ועזרה להעביר עוד 12 דקות של צום.
צדיקים
בכל בית כנסת – מהשכונתיים הקטנים ועד הגדולים במרכזי הערים – מכירים את התופעה שבה ביום כיפור המקום, שלעיתים מתקשה לגייס מניין לתפילת ערבית, מתמלא פתאום בהמוני מתפללים עם פרצופים מוכרים יותר (הבן של גואטה מהמכולת), ומוכרים פחות (החתן הקיבוצניק של אלפסי מהתריסים). להלן: הצדיקים של כיפור. מעל כולם תבלוט דמותו של מי שזכה אי שם בגיל הנעורים בתואר "עבריין" ולעד יכונה כך בהתלחששויות מלאות היראה בין הספסלים. איש לא יודע למה ומהם בכלל תחומי "עבריינותו" של הבחור השתקן, וסביר להניח שמדובר באגדה אורבנית חסרת כל ביסוס, אבל העובדה שהוא קונה את תפילת כל נדרי במחיר אסטרונומי בהחלט מוסיפה להילת המסתורין שלו.
קופסה, משחקי
קחו קבוצה של סמי-חילונים, דור Z עם טאץ' מסורתי, טועמי פירות ים שעושים קידוש ומנסים לשמור כיפור, ותכניסו אותם לחדר שבו הם מנסים להרוג עוד כמה שעות של צום – מתישהו יופיע במקום משחק קופסה מהז'אנר המעודכן שמשאיר אבק לדינוזאורים דוגמת מונופול. אחרי ארבע שעות של שם קוד/דיקסיט וצחוקים סטלניים לרוב, מישהו כבר יזרוק את המשפט: "אנחנו צריכים לעשות את זה יותר, לא רק בכיפור".
רעש
ילדים, בלי רעש. אנחנו רוצים למשוך את השינה לפחות עד תפילת נעילה. רעבים? לכו לסבתא.
שופר
מכירים את הרחש הזה בקהל כשמישהו חשוב נכנס לחדר? התנועה הכמעט סמויה מן העין של אנשים מתקבצים, נאספים לראות מקרוב (כן, אוהדי כדורגל מכירים את זה מהרגע שבו כוכב הקבוצה ניגש לבעוט כדור חופשי בדקה ה-90) – זה בדיוק מה שקורה בבית הכנסת כששליח הציבור מסיט את המטפחת שכיסתה אותו כל הזמן וחושף את השופר שבו הוא הולך לתקוע ולסיים את הצום. הגולאסו של התפילות.
תפילת נעילה
קבלו מדרג: יש אנשים שמגיעים לבית כנסת מדי יום, יש את אלה שבאים בשבתות וחגים, אלה שרק בחגים הגדולים, אלה שרק בכיפור ואת אלה שבאים רק בכיפור, אבל רק לתפילת נעילה. במילים מעולמות החולין: זו התפילה עם הרייטינג הכי גבוה. פתאום אתה רואה בבית הכנסת את כל שכונת ילדותך רק עם פחות שיער ויותר קילוגרמים. רגע לפני סוף הצום, כשכולם מתכנסים לקרוא "אל נורא עלילה, המציא לנו מחילה בשעת הנעילה", הווליום עולה ומתגבר וזה אחד הרגעים העוצמתיים בתפילה.
תשר"ת תש"ת תר"ת
אוסף אותיות מסתורי שמופיע בדפים האחרונים של מחזור התפילה. כמו קוד סודי שברעבונך ותשישותך אתה מדפדף אליו, לבחון כמה אתה קרוב, כמה עמודים נותרו עד שנגיע אליו. הדפדוף בסתר, לא נעים לספור פיוטים וחצאי קדיש, אתה אמור להיות כולך בתפילה, בתחינה, מה אתה סופר עמודים לתשר"ת תש"ת תר"ת? הקוד המסתורי הוא די פשוט, זהו סדר התקיעה בשופר: תקיעה, שברים, תרועה. ורגע אחרי, תרועה גדולה, האות האולטימטיבי והדרמטי לסיום הצום. אפשר לאכול, שים מים לקפה.
