זאת עומדת להיות העונה הכי מסקרנת בתולדות הכדורסל הישראלי, בעיקר כי זו הפעם הראשונה ששתי קבוצות כחול-לבן משחקות יחד ביורוליג. זה הופך למסקרן עוד יותר כשהפועל ת"א היא פייבוריטית ברורה להגיע רחוק יותר ממכבי ת"א.
הסגל. ההבדלים הקיץ בין צורת העבודה ובניית הקבוצה אצל השתיים היו עצומים. כל החתמה בהפועל הייתה דרמטית יותר מהקודמת. בסך הכל יש בסגל של דימיטריס איטודיס לא פחות מ-18 שחקנים בכירים. גולת הכותרת היא כמובן צירופו של ואסיליה מיציץ', אבל לא רק. עצם העובדה שעופר ינאי הצליח להנחית פה את אלייז'ה בראיינט אחרי עונתו הטובה בקריירה, את כריס ג'ונס, קולין מלקולם ודן אוטורו, שהיו יכולים לשחק בקלות כמעט בכל קבוצת יורוליג אחרת, היא הצהרה של ממש.
מכבי, לעומת זאת, עבדה בשקט. עד כדי כך שלפעמים היה נראה שהיא ישנה בעמידה, ואולי זה באמת המצב. אוהדי הקבוצה לא התלהבו מצירופם של שחקנים אלמונים כמו מרסיו סנטוס או קליפורד אומורוי, ושל שחקנים נוספים, וקשה להאשים אותם. בינתיים בהכנה זה נראה לא מבטיח, וזה אנדרסטייטמנט. אי-אפשר גם שלא להתייחס לחסרונות בעמדת הרכז המחליף ובעוד גבוה איכותי, שזועקים לשמיים. מצד שני, צירופו של לוני ווקר, שחקן חמישייה בכל קבוצת יורוליג, היה מרשים ובעיקר מפתיע.
הכוכבים. בהפועל אפשר לציין ארבעה: נתחיל עם מיציץ', שההופעה הרעה שלו ביורובאסקט בוודאי הלחיצה את המועדון, אבל אסור לשכוח שהרכז הוותיק לא שיחק כדורסל מסודר זמן רב, וכנראה יצטרך עוד חודש-חודשיים להיכנס לעניינים. את מה שיש לו בידיים ובראש, למעטים באירופה יש. גם ג'ונתן מוטלי יהיה קריטי העונה. כשהסנטר מתרכז בכדורסל - הוא אחד הטובים ביבשת. הפועל הביאה גיבוי למוטלי בדומתו של דן אוטורו, מפלצת בצבע, והחתמה לא מספיק מוערכת. השחקן הרביעי הוא בראיינט, שעם הפאסון והשקט, לצד הכישרון והניסיון, מתאים כמו כפפה ליד לאיטודיס.
במכבי אפשר לציין שניים: ווקר, שבניגוד לקדנציה הקצרה שלו בז'לגיריס, אז הגיע כדי להראות לקבוצות ה-NBA שלא שכח לשחק, נמצא עכשיו ביורוליג במטרה להישאר, כפי שהצהיר. הכוכב השני, וזה ללא ספק מרענן רשמי, הוא רומן סורקין. הרבה שנים לא הייתה ציפייה כל כך גדולה מכדורסלן ישראלי במכבי ת"א. סורקין הוכיח ביורובאסקט עד כמה הוא טוב, ולא במקרה עורר עניין ב-NBA.
המטרות. אצל הפועל ת"א היא הייתה ברורה מהרגע הראשון - פלייאוף, ובכל מחיר. לאדומים יש חוזה לעונה אחת בזכות הזכייה ביורוקאפ, ואם לא יעשו פלייאוף – הם לא יישארו ביורוליג בעונה הבאה. במכבי אמנם שואפים גם לפלייאוף, אבל אחרי העונה הקודמת – מהגרועות בתולדות המועדון ביורוליג – הם קודם כל ישמחו לשפר את מאזן הניצחונות (11). עלייה לפליי-אין תיחשב לעונה טובה. פלייאוף, בסגל הנוכחי, יהיה חתיכת הישג.
האתגרים. שתי הקבוצות יחוו עומס כמו שלא חוו מעולם, אחרי שהיורוליג גדלה ל-20 קבוצות. זה כולל יותר שבועות של מחזורים כפולים, כשכל המשחקים (בית וחוץ) נערכים בחו"ל בעקבות המלחמה, ובין לבין צריך לטוס לישראל כדי לשחק בליגה המקומית. עניין המנוחה יהיה דרמטי.
מכיוון שמכבי מורגלת יותר בעומסי היורוליג, וגם מאחר שסגל השחקנים שלה קצר יותר, היא ככל הנראה לא תתחיל לעשות חשבונות בין השחקנים – מי חוזר לישראל ומי נשאר באירופה, וזה עשוי להקל עליה בהתנהלות היומיומית. הפועל תצטרך לעסוק גם בזה.
במקביל לעומס, האתגר הלא-פחות קריטי עבור האדומים הוא ניהול הסגל. איטודיס דרש סגל עמוק, וקיבל את מבוקשו. עכשיו הוא יצטרך לראות איך בכל משחק יורוליג הוא מושיב שישה שחקנים בכירים על אזרחי, שיצפו במשחק מהצד. במכבי זה יותר פשוט, ואפילו הגיוני מבחינת רוטציה: יש לה 14 שחקנים בכירים, ומנוחה מדי פעם היא דבר הגיוני.
ולא פחות מניהול הסגל, גם ניהול המשחק מהווה אתגר עבור איטודיס. קשה לנהל קבוצה עם המון כוכבים ולא מעט אגו. מספיק ששני שחקנים לא מרוצים ממעמדם, וזה כבר יכול לגרום לכאוס בחדר ההלבשה. לשמחתה של הפועל, לאיטודיס יש לא מעט ניסיון – גם בתחום הזה.
