עשרות פעמים הייתי שם, באולם העצרת הכללית של האו"ם בניו-יורק, כדי לסקר נאומים של ראשי ממשלה על רקע קיר שיש ירוק. ראיתי את עוזריהם מתאמצים לקבל שעה שתאפשר לבייס בבית לצפות בהם, ראיתי אותם מגייסים מוחאי כפיים מקרב הקהילה היהודית, וראיתי אותם מנסים לצלוח בשלום את הטקס השנתי הזה. אבל דבר כמו זה שקרה בפתיחת נאומו של נתניהו בשישי, כשעשרות דיפלומטים נטשו את האולם, לא ראיתי מעולם. הבידוד קיבל המחשה נוראית. אין עדות טובה מזו למצבנו בעולם.
אחרי זה הגיעה השפה המתנשאת והגסה שבה דיבר ראש הממשלה אל הטובים שבידידינו באירופה, רק משום שהכירו במדינה פלסטינית, ואטען כי זהו "אות קלון". מעבר לכך, לא היה בנאום שום מסר, לבד מהמשפט המצמרר "ישראל חייבת לסיים את העבודה בעזה". ייאוש.
מעולם לא הציבו עצמם ראשי ממשלה ישראלים במצב שבו נמצא נתניהו מול טראמפ. הפחד שלו מהגסות שבה מגיב הנשיא האמריקאי מונע ממנו לומר מהי עמדתו האמיתית בסוגיות שנוגעות לקיומנו באזור המסוכסך שבו אנו חיים. ספוילר: נתניהו, כמו חמאס יענה "עקרונית" בחיוב לתוכנית 21 הנקודות שגיבשו בסביבתו של טראמפ לסיום המלחמה בעזה. אבל לאחר מכן, ראש הממשלה יחזור לארץ - והמלחמה בעזה תימשך. טראמפ יעבור לעניין אחר, ואנחנו נישאר לשאול: לאן אנחנו הולכים עם נתניהו?
אם תרצו, עוד ספוילר: נלך לעוד פרק עם סמוטריץ' ובן גביר.
נתניהו העניק לעצמו צל"שים על ניצחונותיו בשנתיים האחרונות. חבל שהוא לא משתף אותנו גם בתוצאות הרות האסון של מה שהולך לקרות כאן: איראן מתכוננת לסיבוב הבא של מלחמה מול ישראל. ערב-הסעודית ופקיסטן חתמו על הסכם הגנה שכולל מעטפת גרעינית מצד פקיסטן להגנה על הסעודים. בקיצור, תתכוננו לעוד מערכה סביב הבית.
אחרי שהוא ורעייתו המריאו לניו-יורק, אחרי שהמשכנו להביא את מתינו לקבורה ואחרי שהחות'ים שוב הורידו אותנו לממ"דים, פניתי לספר "למדני את השיר הפשוט" שמעיין בשיריה של רחל שפירא לצד קריאה בתנ"ך. הנה שורות מהשיר "חפץ חיים": "על הגשרים הצרים נשענים החיים החמים. בין השירים הקצרים משלימים תיקונים אחרונים. חפץ חיים ברוח הגוברת, חפץ חיים ברוח הגוברת". השיר מתכתב עם הפנייה בספר דברים לפני היציאה למלחמה: "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכו... ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה, ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה". קצין חינוך ראשי סמואל בומנדיל כותב שאנו בעצומה של מלחמה שהיא מהקשות שידענו, "מלחמה שאנשים יצאו וממשיכים לצאת אליה מחופתם מכרמיהם ומשדותיהם ומבתיהם ההומים". איפה המנהיג שיאמר לנו לאן אנחנו הולכים - מלחמת מצווה, או המשך מלחמה בלי תכלית.
בגיליון סוף-השבוע של "ספרות ותרבות" ב"ידיעות אחרונות", בעריכתו המוקפדת והנבונה של אלעד זרט, מובא שיר שכתב ליאונרד כהן, "גדול פייטני הסליחות בדורנו". כותרת השיר: "יבא מרפא". וכך נכתב: "תשוקת הענפים לשאת ניצן מושלם, תשוקה של העורקים לדם שאין בו פגם. יקשיבו השמיים פיוט סליחות יוּשר. יבוא מרפא לרוח, מרפא לכל בשר".
גמר חתימה טובה, קוראות וקוראים יקרים, למענכם אני משתדל להעשיר את עולמנו.
