גם אם אתם תומכים בהמשך המלחמה וחושבים שישראל נמצאת בטוב שבזמנים, בעולם התרבות אנחנו בגרוע שבזמנים. החרם חסר התקדים שעליו הכריזו אלפי אנשי קולנוע בהוליווד נמצא בעיצומו, והראשון שממש משלם את המחיר הוא פסטיבל הקולנוע בחיפה, שיתקיים מיום ראשון הקרוב ועד 14 באוקטובר. ולמרות הקשיים, הרימו שם יופי של פסטיבל, אם כי פחות נוצץ מהרגיל.
ראשית, יש להודות לבמאי היהודי-הונגרי לאסלו נמש ("הבן של שאול"), שתומך בישראל מאז תחילת המלחמה, ושהסכים שסרטו החדש, "יתום", יפתח את הפסטיבל ויוקרן עוד כמה פעמים במהלכו. הסרט שהוצג בפסטיבל ונציה ממשיך את האובססיה של נמש להיסטוריה הטרגית של אירופה במאה ה-20, ועוקב אחר יתום ברחובות בודפשט בשנות ה-50 תחת המשטר הקומוניסטי.
ולא רק לנמש תהיה נוכחות בחיפה. הבמאי הקוריאני אולי הטוב בעולם, פארק צ'אן-ווק ("7 צעדים"), יציג בפסטיבל את סרטו החדש ועטור השבחים "אין ברירה אחרת" – מותחן קומי מלא תפניות. מסקרן לא פחות הוא סרטו החדש של אחד הבמאים האמריקאים האהובים בעולם, ריצ'רד לינקלייטר ("התבגרות") – "בלו מון", עם איתן הוק, שמסתמן כמועמד לאוסקר על תפקידו כמלחין לוזר. עוד סרטים בולטים: "החבר השקט" של הבמאית ההונגרייה אילדיקו אניידי, "היעלמותו של יוזף מנגלה" של קיריל סרברניקוב הרוסי והדרמה ההיסטורית "נוף הגבעות החיוור" מיפן שעוסקת בנגסאקי.
ויש גם כיף בפסטיבל: הקרנה של סרטי הבמאי הוותיק רוב ריינר – הקלאסיקה הקומית "ספיינל טאפ" משנות ה-80 וסרט ההמשך החדש, "ספיינל טאפ 2". גם "בחזרה לעתיד" יזכה להקרנה, במלאת 40 שנה לצאתו, ותהיה הקרנה עם תזמורת של "מלך האריות". נקווה שאלטון ג'ון לא יורה להחרים.
המלחמה תהיה נוכחת במספר סרטים. תתקיים בכורה ישראלית ל"הדרך בינינו: החילוץ האולטימטיבי", הסרט התיעודי הקנדי על נועם תיבון, שכמעט נזרק מפסטיבל טורונטו ובסוף זכה שם בפרס. יוקרנו גם "על כלבים ואנשים" של דני רוזנברג, שצולם בניר עוז חודש אחרי הטבח; "כמה הערות על המצב" שבו הבמאי המצוין ערן קולירין ("ביקור התזמורת") מנסה לבחון את המצב דרך שבעה סרטים קצרים; ו"אונר"א", סרט תיעודי ישראלי שבא חשבון עם הארגון
