מוחמד אבו-ניל הורחק בכרטיס צהוב שני, לבני-סכנין לא נותרו חילופים, ושרון מימר הסתובב לספסל ושאל את האפסנאי האם יש לו במקרה בהישג יד חבילת קשים ומספריים. "למה מספריים?", שאל האפסנאי, ומימר ענה "התקבלת".
אחרי שכולם צחקו – כי מה כבר עדיף? לבכות? - מימר הסביר שהוא צריך קשים ומספריים שיגזרו אחד מהם. כך תתקיים הגרלה בין תשעת השחקנים שנותרו לסכנין. מי שישלוף את הקש הקצר – יעמוד בשער ויקווה שהכדור שיבעט שגיב יחזקאל לא יפגע לו בראש. "אין לי מזל בהגרלות", אמר חסן חילו לעדן שמיר, והתחיל לבכות. אם עושים הגרלה, הוא בדוק מפסיד.
לאיאד אבו-עביד יש תדמית קשוחה וסטטיסטיקה שתתמוך בכך – כרטיס צהוב בכל אחד משלושת המחזורים הראשונים – אבל גם לב זהב. הוא לא יכול לראות מישהו בוכה. "אני אעמוד בשער", אמר לחילו ולמימר, שהשליך את הקשים הצידה אך את המספריים שמר בהישג יד, למקרה שיתקשה להתמודד עם ההפסד הדרמטי והמסתמן.
מספרים שפעם מזמן, בחצי הגמר של אליפות השכבה, איאד אבו-עביד לקח פנדל שבעט התלמיד הכי חכם של הכיתה המקבילה.
